קל, ג

כו'). ויובן זה עד"מ שאנו רואים בשכל המטה כלפי חסד או דין בלתי נמשך עדיין בטעם והשגה דהיינו חו"ג דאבא וממילא יבא לכלל טעם והשגה דבינה שזהו בא רק מצד הטיית הרצון לחסד או לדין שחפץ ורוצה בכך ע"כ ממילא ישכיל בשכל שמטה [כלפי חסד] וימצא טוב טעם לזכות וחסד כו', [כ]ענין השוחד שיעור עיני חכמים⁸⁰⁴ שע"פ השוחד [יטה] רצונו לחסד ואז ממילא יטה שכלו לזכות וכמו בעובדא דר"י שהביא לו כלכלה דפרי א' אי בעי טעין הכי⁸⁰⁵ כו', וכמו"כ באהבה לאוהבו⁸⁰⁶ יטה רצונו עליו לחסד וכאב על בנו וממילא יטה שכלו לחסד ולהיפוך על שונאו יטה רצונו על דין וממילא יטה שכלו לדין כו'. ונמצא שבחי' המדות דחו"ג דרצון מלובשים בקירוב גדול בשכל המטה כלפי חסד או דין, ואעפ"י שהשכל והטעם לרצון הגלוי אינו רק בחי' לבוש להלביש מהות הרצון בעצם כמו שהוא באמת למעלה מן הטעם וכח⁸⁰⁷ זו הבאה בגילוי (שהרי גם אם [י]ב[ו]טל הטעם לא יבוטל הרצון), עכ"ז הרי אנו רואים שמתאחדים כא' ממש שמיד שיטה רצונו לחסד יטה שכלו כך בהכרח והוא מפני שהרצון מתלבש בשכל זה ושכל זה הנוטה לחסד ודאי יש לו מקור מוצא, וכמ"ש והחכ' מאי"ן תמצא מאי"ן דכת"ר⁸⁰⁸ שהוא הרצון וכמו התהוות ההתחכמות שכלולים⁸⁰⁹ במו"מ מפני שחפצו ורצונו להרויח למצוא טרף לנפשו וכה"ג, הענין הוא דכאשר יגביר הרצון והחפץ ע"ד מה אז [oldpage_330] ּ ממילא ימשיך מכח המשכיל ההיולי להשכיל שכליי' והמצאות הנק' התחכמות להוציא טעם ושכל לרצונו, והוא בחי' המשכה מן ההעלם לגילוי שבא ע"י הטיי' הרצון לבד ואם ירצה להיפוך ימשיך מכח השכל להשכיל שכל וטעם להיפוך, כמו בענין המבול שא' וירא ה'⁸¹⁰ כי רבה רעת האדם כו' ואח"ז נתהפך מטעם [זה] עצמו לחסד בא' כי יצר לב האדם⁸¹¹ כו'. והיינו לפי שהשכל הוא רק כמו לבוש שפושטו [ו]לובשו והעיקר הוא הרצון שמלובש בו מפני שמטה את הכח השכלי להשכיל כפי שירצה ע"כ יכול לפשוט מלבוש שכ"ז⁸¹² להיפוכו כו' וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל⁸¹³ בזה דהלא ידוע שמדות חו"ג שברצון הוא למטה מן החו"ב שברצון שנק' טעם כמוס לרצון דהיינו ⁸¹⁴כמו דמה שהרצון נוטה לחסד או לדין הוא מצד טעם כמוס שבלתי אפשר שיבא לגילוי שכל כלל כענין שתוק כך עלה במח'⁸¹⁵ לפני כמ"ש במ"א (פי'⁸¹⁶ כך עלה ברצונו בלא טעם לדבר כלל כענין החוקה שהיא⁸¹⁷ גזירת המלך), והוא בחי' ד"ע שנק' דעת המטה לרצון כך ולא כך כו', וא"כ מה שיומשך ממילא מכח השכל להשכיל בגילוי טעם ושכל לרצון זהו למטה מן בחי' הטעם כמוס [הנ"ל] (הנק' ח"ס) שא"א שיבא בגילוי שכל כלל, ועכ"ז הרי חו"ג דרצון אעפ"י שנמשכים מבחי' הטעם הכמוס