קיא, ג

לגמרי ונעשה כמו בריה חדשה ממש וכתינוק בן יומו שנולד ויצא לאויר העולם וכה"ג. וע"כ בחי' התפעלות [שלו] הוא בעצמיות נפשו בלי סדר והדרגה כלל וכלל דהיינו שמתפעל ברצון ושכל ומדות שבלב כא' בלי סדר והדרגה מזה לזה כי התפעלות שלו בעצמיות ממש ששם שוין כל הכחות רצון ושכל ומדות כו'. וגם מה שהי' צריך להתפעל תחלה במוח ואח"כ בלב יהופך ויתפעל בלב תחלה ואח"כ במוח יתפעל⁵⁹⁹ משכל והשגה קטנה בהתפעלות גדולה יותר משיתפעל זולתו (הגדול ממנו) משכל והשגה גדולה, כמו רק מבריאת שמים וארץ והשגחה הפרטית וחסד שעשה עמדו כו', שאין בערך נפשו האלקי' להתפעל בפעם אחרת כן, רק מפני שנעתק מכל מקומו ומהותו הראשון לגמרי ומושך בנפשו בכל נקודת יהדותו מכח עצמי' אלקות שאליו נושא את נפשו שזהו שנק' בחילא יתיר⁶⁰⁰ כמ"ש בזהר, וכמשל המדלג וקופץ בכל כחו ביתר מכפי המדה⁶⁰¹ או זורק ומושך בקשת או מגביה בכל כחו משא כבד וכה"ג. ואמנם אח"כ כשכלה כח התפעלות והתעוררות החזקה הראשונה שהי' לו בתחלה ויבא לעבוד את ה' כפי ערך עצם הכנת לבו ודעתו ונפשו האלקי' אזי יהי' התפעלות שלו בסדר והדרגה דוקא, דהיינו שמתפעל תחלה במוח ושכל וטעם בהשגה האלקי' ולפ"ע ההשגה והטעם בלבד כך יתפעל אח"כ בלב ואח"כ יבא להתפעלות הרצון שלמעלה מן הטעם [לגמרי] כידוע וד"ל. ועד"ז ממש יובן ענין הדילוג דפסח הנ"ל שזהו מה שהיו בנ"י בהתחלת נקודת יהדותם עדיין בהתפעלות כל העצמיות כנ"ל שבא בלא סדר והדרגה כלל כנ"ל בבע"ת וכן כמו גר שנתגייר כו' וכה"ג, וענין מקום הדילוג הזה הוא מתלבש באמונה הפשוטה שהוא בבחי' ביטול [כל] העצמי' במצה שנק' לחם עני שלמטה מן הדעת, אבל הוא למעלה מן הדעת כמו תינוק שמכיר לאביו ונמשך בכל נפשו אחריו וקוראו אבא כו' כנ"ל.

[כד⁶⁰² ] ואחכ"ז יובן ההפרש בין חג הפסח לחג השבועות בדרך כלל וכי חג⁶⁰³ השבועות תלוי בחג הפסח והספירה שאח"כ, כי הנה כנ"י היו במצרים בתכלית הירידה והשפלות בגשמיות וברוחניות כמ"ש וימררו את חייהם⁶⁰⁴ בעבודה קשה כו' כלחץ ודחק דעכשיו בטרדות הפרנסה, והן יצאו מנש"ט דמצרים מאפילה לאור גדול⁶⁰⁵ כענין