קצט, ד

המשכיל ההיולי כו' אינו רק ברצון הטבעי' ועצמי' שבנפש והן שנק' מדות שברצון העצמי כנ"ל שלמעלה מהג[ב]לת השכל והטעם כנ"ל וד"ל.

ועפי"ז יובן גם למעלה שבמדות אלה שנק' ימי קדם שהן מדות שבכתר⁷⁹⁶ שהוא עצם הרצה"ע שלמעלה מחכ'⁷⁹⁷ דאצי' ונק' ג"כ בחי' טורי חשוכא⁷⁹⁸ הרי קדם⁷⁹⁹ שהמדות נק' הרים [ד]בחי' צומח שבדומם⁸⁰⁰ כו', והיינו שרש האבות שהיו מרכבה⁸⁰¹ לחג"ת דז"א ושרש שרשן הוא בחג"ת דע"י וא"א⁸⁰² שהוא בחי' הכתר בכלל ונק' בחי' טורי חשוכא שבהעלם עצמו' הרצון (ואמנם מדות שנמשכי' מחו"ב דאצי' כנ"ל נק' טורי נהורא⁸⁰² דהחכ' נק' אור כידוע). וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי⁸⁰⁴ קדם⁸⁰³ שהן מדות דקדושה שבאצי' במקורם הראשון בכת"ר שנק' ימי קדם קדמונו ש"ע⁸⁰⁵ כו'⁸⁰⁶, שהמדות הללו הן בלתי מוגבלים כלל בשכל וטעם לומר שמגבילים השכל והטעם כשיבוטל הטעם כנ"ל, אחר שהן בבחי' רצון עצמי וטבעי כאהבת האב אל הבן כנ"ל שאין בו שינוי ולא תחליף ולא הגבלה בשיעור ומדה [כ]מדות שבלב להיותם בעצמו' הרצון שבעצמו' א"ס ב"ה [ממש] וד"ל (וזהו מ"ד דזכות אבות לא תמו⁸⁰⁷ כלל כי אינם מוגבלים בשכל וטעם כלל). ולכך בחי' המדות שברצה"ע הנפש⁸⁰⁸ נק' יש"ס בבחי' הגדלת [ד]רצון [ה]עצמ[י] שאין בו שיעור כלל⁸⁰⁹ וגבול ומדה ונק' אה"ר בלי גבול כלל וכן להיפך תכלית שנאה כו', שאין אור שכל וטעם לאה"ר זו לאמר עד פה תבוא ולא יותר שהוא רק עד מקום שיד השכל והטעם מגעת כמו אה"ר דאב אל הבן אין השכל והטעם מגבילו כלל, וכמו בגלות [דכנ"י] שאמר לא מאסתים⁸¹⁰ כו' אף שאינם ראויים ע"פ השכל והטעם דחכ' דתו' כלל לפי שאה"ר אהבתנו⁸¹¹ למעלה ממשפט וטעם דח"ע דתו', וכן מבקשי' בש"ע רפאינו ברך עלינו כו', וכן יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך⁸¹² כו' כמו ביו"כ שסולח לעוונות ונושא עון שזה מבחי' רעדכ"ר (כמשי"ת). ואמנם הנה עדיין י"ל למה נק' בשם יש"ס שזהו בבחי' גדלות דחכ' עכ"פ שנק' ח"ס כנ"ל מאחר שמדות הללו עצמי' וטבעי' הוא בעצם הרצון הפשוט שלמעלה מן השכל וטעם לגמרי [כנ"ל], וזהו שא' אראנו לבחי' יש"ס זה נפלאות כו' כנ"ל. אך הנה באמת הרי בחי' שרש הראשון של המדות דז"א (שהן מדות שבלב) הוא במדות דע"י עצמן (כמ"ש דז"א בע"י עצמו אחיד כו' שזהו למעלה גם מבחי' מזלות דונוצר ונקה שנמשכים מח"ס כו').