קיא, ב

וניפוח כלל רק מים וקמח נלושין כמו שהן שהוא בחי' העצמיות כמו שהוא בבחי' הביטול העצמי דכח מ"ה דחכ' כנ"ל, שהוא במהו"ע דאור אבא שהוא מקור של השכל והטעם שבגילוי שאין בו התפשטות והרגשה⁵⁹⁵ כלל רק בבחי' אי"ן ומ"ה ממש. וזהו שמלובש באמונה שנק' קטנות דאבא שלמטה מן הדעת ששרשו למעלה מן הדעת והשכל המורגש בבינה וד"ל (ומה שא' עד שיטעום טעם דגן⁵⁹⁶ דוקא אין הכונה בטעם מורגש דוקא אלא הכוונה בטעם דגן דוקא שהוא הלחם ששרשו בחכ' דוקא משא"כ בימי היניקה שהוא רק בחלב דמוחי' דאימא כו'). ומעתה יובן ענין הפסח שהוא בחי' הדילוג מלמעלה למטה כנ"ל ובחי' מצה הוא מקום ששם הוא הדילוג להתלבש בו כנ"ל.

[כג⁵⁹⁷ ] והענין הוא דבאמת שרש ענין⁵⁹⁸ בחי' הדילוג דפסח הנ"ל זהו יובן ממה שאנו רואים התפעלות יתירה בכל בחי' העצמות דנפש בכל מי שמתחיל לעורר עצמו להיות עובד ה' שלא הי' בלבו מתחלה שום התעוררות כלל ואדרבה הי' להיפך מקושר בכל מיני רע ותאוה גופני', כמו הבע"ת האמיתי כשבא לו הרהור תשובה פתאום מעומקא דלבא מאד שאז יהי' חידוש גדול ושינוי מופלג בנפשו בבחי' התפעלות כל עצמות נפשו עד שלא יהי' אצלו סדר והדרגה כלל בעבודת ה' כשאר [כל] אדם, כמו להיות התפעלות השכל תחלה ואח"כ התפעלות הלב כפי אופן התפעלות השכל וטעם בשבחו ש"מ כו', אלא יהי' אצלו בחי' התפעלו' כללית והיולית בעצם נקודת יהדותו כמו שהוא בלא טעם ודעת כלל. וא"כ יהי' אצלו התפעלות הלב עם התפעלות השכל כא' בלי סדר והדרגה וקדימה מזה לזה כלל, לפי שהתפעלות שלו הוא רק בכלל בעצם נפשו שרוצה לדבקה בו ית' בכל לב ונפש ולא ילך עוד בדרך עקלתון שהולך בתחלה, ואע"פ שהי' לו איזה טעם ודעת בזה לפי שהוא ית' מקור כל החיים כו' ונתעורר בתחלה מטעם זה, אבל כאשר נתפעל בעצמיות שלו נשכח ונעלם הטעם ותהי' התפעלותו למעלה מן הטעם לגמרי ושלא כסדר [oldpage_416] ּ והדרגה כלל וכלל כנ"ל.

ושרש הענין הוא לפי שהתפעלות זאת באה לו בתכלית ההתחדשות מהיפוך להיפוך ממש שהי' תחלה אחוז וקשור בכל תאוה רעה שהוא תכלית ההיפוך מעבודת ה', וכשנתפעל בכל לבו ברצון אמיתי להתקשר בה' אחד ה"ז שינוי וחידוש מופלג מן הקצה לקצה בחידוש גדול ורב בנפשו אשר נהפך ממהות למהות כמו מאפילה לאור גדול וכיוצא מבית האסורים מחשך לאור וכה"ג, שעי"ז יהי' בו ביטול ושכחה על כל עצמותו לגמרי כי ניזוז הוא ונעתק ממקומו ומהותו הראשון