קי, ג

במיצ"ר מ"י כו' ולא הי' בחי' הלידה שנק' גאולה בשלימות כלל ולא היו ראויים [oldpage_רו] ּ לקבלת התורה בבחי' גדלות דאור אבא (לפי שבחי' אור אבא שמלובש באכילת מצה מוסתר ונעלם בבחי' הקטנות מאד, ומצד בחי' ק[ו]טנה בתכלית היתה נבלעת באברי' ולא הי' בט[ו]ל לקליפה דמצרים כלל כי נבלע מעט הטוב ברע כו'). ולכך או' קידוש על היין בכוס תחלה שמעוררי' לבחי' שמחה העצמי' שיצאו ממיצר מי כו' בהגלות נגלות אור העצמות בחו"ב שבעצמיות הרוחניות דנפש ביין שבכוס זה דקידוש, שהיין הוא פנימי' מוחי' דאימא ונמשך בכוס שהוא כלי אור פנימי' אבא כמו כוסי רוי"ה⁵⁶⁴ כמו כסא דמלכא משיחא⁵⁶⁵ כו', לפי שגאולה זו מעין גאולה דלע"ל בימות המשיח כנ"ל⁵⁶⁶ כימי צאתך כו' [וכמאמר יבא טוב⁵⁶⁷ כו'], ובזה נתבטל כל יניקה דפרעה מן העורף כו' ואז יוכלו להמשיך מבחי' מהו"ע דגדלות דאור אבא במצה שנק' קטנות ד[אור] אבא שיהי' בזה בחי' כלי חומר מוכן לקבל הצורה בגילוי אור פנימי' הח"ע דמ"ת פב"פ אחר ימי הספי' (כמשי"ת). וזהו ג"כ ענין ד' כוסות בכלל שהוא בחי' המשכות מוחין דאימא⁵⁶⁸ בבחי' הפנימי' שבה שהוא שמחת הנפש בעצמה הנ"ל שמתגלה בלב שלא ע"י שכל וטעם כלל רק מצד בחי' אמונה הפשוטה שיצאו מן המיצר דבינה, רק מלובש בעומק הלב לשמח הלב בפנימי' ועצמי' בלי העלם ולבוש דמצרים הנ"ל והוא בחי' קו השמאל דבג"ה⁵⁶⁹ כמ"ש אני בינה לי גבורה כו'. והיינו כמו שמשמחים את התינוק ביין המשמח לשמח עצמיות נפשו שלא יהי' לו געגועי' אחר אביו ואח"כ מאכילים אותו לחם וטעם חטה לחזק עצמות המוחי' שלו כידוע דלחם בחכ'⁵⁷⁰ כו'. וזהו ענין כוס של קידוש ביין המשמח בתחלה [לשמח] עצם נקודת יהדותו ממה שיצא מאפילה לאור גדול כיוצא מבית השבי' וכמו גר שנתגייר⁵⁷¹ או בע"ת אמיתי (כמשי"ת), כדי שעי"ז יוכל אח"כ לקבל בנפשו האלקי' מבחי' ג"ר דאבא שמלובש בהעלם במצה שנק' מיכלא דמהימנותא שמחזק לכח האמונה הפשוטה העצמי', והוא מה שמהו"ע דמוחי' דאבא שמשם הוא שרש כל הנשמות כמ"ש כי אתה אבינו⁵⁷² כו' (כמשי"ת) מלובש ונעלם במצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה דחכ' עצמה בבחי' קטנות דאור אבא, שזהו בחי' קטנות דאמונה הפשוטה שנק' לחמא עניא די אכלו אבהתנא כו' שלמטה מן הדעת ושרשו למעלה מן הדעת (כמשי"ת), ואם לא כוס של קידוש ביין המשמח כנ"ל לא הי' ביכולת לקבל אכילת מצה זו דקטנות דאבא מטעם הנ"ל וד"ל.