קי, ב

[כא⁵⁴⁹ ] והנה מעתה הנה יובן שרש ענין מצה וד' כוסות להיות שעיקר ענין הפסח הוא בחי' הדילוג הגדול הנ"ל לדלג על המוחי' במדות בלי מצרים ולבושים כלל כנ"ל, ובשה"ש א' מדלג על ההרים כו' ובתורה מפורש להיכן הי' הדילוג⁵⁵⁰ והוא מ"ש ופסח ה' על הפתח⁵⁵¹ בראותו הדם על המשקוף וב' המזוזות כו' ולכך נק' חג הפסח ובעובדא תליא מילתא בפסח ומצה כו'. וענין המצה הוא ג"כ ענין הדילוג שהוא בפסח רק שמתלבש בלבוש והעלם דמצה שהוא בבחי' קטנות דאור אבא דוקא (כמשי"ת) והקידוש על היין הוא בבחי' מוחין⁵⁵³ דאימא⁵⁵² שמלובש בו מבחי' נה"י דאבא כו', כענין זכרהו על היין⁵⁵⁴ בקידוש דשבת כידוע. וא"כ הי' ראוי להקדים⁵⁵⁵ אכילת מצה שהוא בבחי' קטנות דאבא ששם נמשך ההארה תחלה בבחי' הדילוג מן העצמות שהוא מגבוה לנמוך ביותר ואח"כ יעלה מנמוך לגבוה [ב]סדר והדרגה מקטנות לגדלות כו', ולמה הקדים הקידוש דמוחי' דאימא תחלה ואח"כ אכילת מצה דקטנות דאבא כו'. אלא לפי שאין סדר והדרגה כלל בהדרגה הצריכה להיות בחג זה דפסח שהוא בא בבחי' דילוג שלא בסדר והדרגה כלל כשאר המועדי' כו' (וכמשי"ת הטעם בסמוך), וע"כ הקדים המאוחר שהוא גדלות דאבא במוחין דאימא⁵⁵⁶ [שב]יין דכוס הקידוש וד"ל. ועוד יש טעם אחר לפי שידוע בשרש קליפה דפרעה שהוא בבחי' עורף⁵⁵⁷ ואחוריי' דכתר⁵⁵⁸ דקדושה שהוא ההתקשרות בעומק הרצון⁵⁵⁹ הז[ר] כו' בבחי' מקיף בהעלם⁵⁶⁰ שלמעלה מן הטעם ושכל כו', ולזאת זהו עיקר המונע ומעכב את גילוי התולדה של המדות מבחי' בינה במיצ"ר הגרון שנק' מצרים מצ"ר מ"י להיותו אוחז באחורי העורף כמבואר בכוונות דעבדים היינו אנו בנ"י ז"א⁵⁶¹ כו' (והיינו מה שאנו רואי' שמתוך גודל העמקת הרצון והשכל במו"מ וכל עניני גופו נסתם ונעלם אור התפעלות המדות שבמוח בינה ולא יוכלו לצאת בגילוי בלב כלל כידוע). ולפי שקליפה זאת היא עושה תכלית ההסתר וההעלם דעמ"ר⁵⁶² ע"כ לא הי' ביכולת האדם האלקי⁵⁶³ הקטנה דמצה שנק' מיכלא דמהימנותא בבחי' אמונה פשוטה בלא טעם ודעת כלל (כמשי"ת) שהוא בבחי' קטנות דאבא לעמוד נגד העומ"ר הנ"ל, והיו המדות דאוי"ר בהסתר והעלם עדיין