קט, ג

דא"ס כמו שהוא במדות עליונות דאצי' בלי אמצעות לבושים כלל וכלל, וכמו שנגלה עליהם בכבודו ובעצמו⁵¹⁶ דוקא כידוע, וזה הי' מצד בחי' יצ"מ למטה באתעדל"ת שיצאו המדות ממיצר מי דבינה כו' כנ"ל. וזהו ענין הדילוג הגדול שהי' ביצ"מ שהוא בחי' התפעלות עצמיות הנפש דיחידה בלי התעלמות בלבושים כלל כנ"ל וד"ל.

[יט⁵¹⁷ ] והנה אע"פ שמבואר למעלה בענין קול מעורר הכוונה כו' ש[ה]קול הוא בחי' הצמצום ולבוש מסך מבדיל על בחי' הרוחניות הכוונה וההתפעלו' דעצמות הנפש כו' זהו דוקא בקול בלא כוונה בתחלה רק שמעורר לכוונה כו' כנ"ל. אבל הנה יש בחי' קול שמ[ת]גלה בו כל העצמיות דוקא והוא קול השיר בשמחה ועונג נפלא כשהנפש עצמה היא בשמחה בכל עצמותה ופנימי' שלה דוקא שאז בוקעת כל המסכים והלבושים שהן השתלשלו' המוחי' ומדות כו' ונמשך בגילוי דוקא בקול השיר, כמו שהי' שירת הים שא' אז ישיר משה ובנ"י כו' אשירה לה' כי גאה גאה כו' זה אלי כו', דהיינו ששירה זאת הי' בהתפעלות [כל] השמחה בעצמות נפשם דוקא שנק' שמחת הנפש דוקא והוא מ"ש אז ישיר ממילא⁵¹⁸ ומאליו [דוקא] כו'. [ו]כמו שאנו רואים לעין שכאשר יתפעל אדם בשמחה עצמי' בכל נפשו ינגן [בשיר] בקול רינה ושמחה גדולה שהיא שמחת הנפש בעצמה ומהותה דוקא שתצא מן ההעלם לגילוי בשיר ורינה זו (וכנ"ל בענין שיר פשוט שנק' שיר אל בשבת כו'), ואין קול שיר ורינה זו באה בבחי' צמצום והעלם להעלים אור הרוחניות דנפש עצמה או הכוונה הרוחניות העצמי' שבעמקות דחו"ב בנפש עצמה כנ"ל, אדרבה בקול ושיר זה נתגלה דוקא מהעלם כל העצמות (שלא [כ]גילוי ההתפעלו' העצמיות בסיפוק הידים ובריקוד ברגל שמלובש ומוסתר שם בהעלם דלבושי' אלה בתנועות גשמיות שאין ניכר מהו"ע התפעלות הנפש כ"כ כו') (וראי' לזה משיר הלוים בבהמ"ק שהי' בקול ערב בנעימות יתירה כדי להמתיק כל בחי' הדינין הקשי' שנאחזי' במל' שנק' גבורות קשות ע"י נעימות קולם בשיר שלהם בכלי ובפה⁵¹⁹ (שמזה⁵¹⁹ הטעם נק' בדיחי דמלכא כמ"ש בזהר ע"פ כהניך⁵²⁰ כו' וחסידיך ירננו לוייך מיבעי לי' כו'. ועד"מ שאנו רואים שיש בכח השיר וניגון בכלי זמר בקול הנעים לשמח גם למי שהוא בעצבות גדולה מאיזה דבר צער ויגון גדול כאשר [י]שמע קול ערב ונעים בשיר הכלי זמר הטוב כנגן המנגן יבא עליו רוח חדוה ועונג