קכח, א

(שנק' טובך הגדול⁷²¹ כו') אזי לא נמשך בחי' הארת פנים דא"א בישראל כי נסתר ונעלם אורו (כמו ב[כל] גלות דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא⁷²² בבחי' סדכ"ס⁷²³ כו' כמ"ש במ"א בענין אסת"ר מן התורה⁷²⁴ כו') ואז מלובש ומוסתר בחי' הפנימי' לגמרי ולא בא השפע כ"א ע"י בחי' אחוריי' וחיצוני' רצה"ע (שנבדל לגמרי מן הפנימי' כנ"ל). והיא בחי' אחוריים דעורף דפרעה העליון יונק שם, וע"כ היו ישראל בגלות למטה עם השכינה בשר של מצרים כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה⁷²⁵ לקבל יניקה ושפע [מ]פרעה שלמטה בדרך שעבוד קשה עד שהיו עבדים לפרעה ממש וד"ל.

ובאמת עדיין י"ל דאין כל הנ"ל מחייב רק מה שילך השפע ע"י בחי' אחוריים דעורף שרש פרעה וזה כבר הי' ע"י יוסף שהי' מכלכל⁷²⁶ לכל בית יעקב מטוב ארץ מצרים בארץ גושן אבל מאיזה טעם הי' שעבוד הקשה דישראל לפרעה מלך החדש מפני שלא ידע ליוסף כנ"ל. אך הענין הוא דמפני שלא ידע את יוסף נעשה ענין הגלות מצרים שהוא מ"ש בפע"ח ובכוונות⁷²⁷ שהיו בנ"י דלעילא בבחי' עיבור דבינה שכן⁷²⁸ מיצ"ר מ"י ומצרים⁷²⁹ דחכמה ופרעה הי' מונע הלידה [כו']. וי"ל תחלה שרש ענין בחי' עיבור בגשמי' בקטנות⁷³⁰ במעי אמו שהולד ראשו בין ברכיו [מקופל ואוכל מה שאמו אוכלת⁷³¹ דרך הטבור כו'. פי' מקופל ראשו בין ברכיו] שזהו מוחין דחב"ד נעלמ[י'] בחג"ת ונה"י שהן הירכים בבחי' הקטנות מאד⁷³², והיינו ענין [קטנות המדות כמו שהן מצומצמים ונעלמים מאד בשכל בבחי' עיבור והתכללות כולד במעי אמו, והוא] מה שאנו רואים שיש מציאות אהוי"ר במוח בינה כאשר [י]תבונן האדם בדבר מה שהוא טוב לו שיחייב שכלו ודעתו שיאהוב אותו הדבר שהוא טוב⁷³³ בעיניו, או להיפוך בהתבוננו' בדבר מה שהוא [רק] רע לו ומזיק שיחייב שכלו שישנא אותו [או] יפחד ויברח ממנו, אזי עדיין [אוי"ר זו] כלולים בהעלם גדול בהתבוננות זו ואינם ניכרים במציאות כלל עדיין אפי' בהרגש התפעלות השכל כלל, כי כאשר המוח מתפעל באוי"ר נכרים עכ"פ במציאות מדות אהוי"ר רק שהן במוח עדיין אבל כשאינם עדיין בבחי' התפעלות מורגש[ת] במוח כלל רק מה ש[י]חייב שכלו ודעתו שראוי לאהוב דבר זה ועדיין אין לו התפעלות במורגש גם במוחו זה[ו] הנק' בחי' קטנות המדות שכלולים ונעלמים בשכל בתכלית, כי מה שהשכל נותן חיוב לאוי"ר אין זה מהות מדות במציאות רק בחי' נה"י דבינה (שנק' תבונה [oldpage_322] ּ שהוא פנימי' המח'). וכמו שידוע לכל