רכא, א

עצמות דא"ס⁵⁴³ ממש כמ"ש כי בו שבת כו', והוא מ"ש [oldpage_642] ּ ויכל אלקים ביום הז' כו' שזהו העלי' אחר כלות השפע דיום וי"ו ביום הז' בליל ש"ק⁵⁴⁴ דוקא שאז עליי' המל' למעלה ממש עד שוי"ו ימים דמדות דאצי' מקבלים ממנה כמ"ש ויברך אלקים את יום הז' ברכה זו לכל הוי"ו ימים שאחר השבת כנ"ל וד"ל.

(ונמצא ⁵⁴⁵ דעיקר בחי' העלי' דאו"ח אל העצמו' ממש הוא בשבת דוקא שהוא עליי' המל' דוקא כנ"ל, אבל ביום הוי"ו אע"פ שבו נגמר כל המשכות דמדות העליונות אבל גם הגמר הזה היינו דוקא בבחי' ירידת והמשכת השפע מלמעלה למטה דוקא מאחר שהוא בחי' יסוד שנק' כנישו כו', ו[כ]אות הוי"ו שהולך ומתקצר למטה להתקבץ⁵⁴⁶ במקבלים כו'. וזהו ויהי ערב כו' יום הששי בה"א הידיע' שבו נגמר הכל בירידת השפע וזהו ויכולו השמים והארץ שנגמר[ה] וכלה מלאכתו כתי'⁵⁴⁷ מצד בחי' המשפיע, ואז מיד בכלות השפע מן המשפיע למקבל שהוא בחי' המל' ויכל אלקים כו' שעולה המל' בבחי' או"ח אל העצמות ממש (וגם מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה כו' שזהו ביום הוי"ו בגמר המלאכה כולה שעולה בבחי' או"ח כנ"ל זהו בחי' עליי' דתענוג דמשפיע שהוא בגמר טוב מלאכתו דוקא ונק' או"ח דמשפיע, וז"ש ויכולו לשון רבים מכל המדות שכלולים ביום וי"ו, אבל בשבת הוא בחי' או"ח דמל' כמ"ש ויכל אלקים כו' ובזה יתורץ הכל וד"ל). ולפי שהמל' דשם אלקים עלה בבחי' או"ח בעצמ[ו]' ממש בבחי' שביתה ומנוחה לחיי כל העולמות דאבי"ע אז נמשך מקור הברכה בשבת לכל הימים כמ"ש וישבות ויברך כו' ויקדש אותו בבחי' קדש העליון דפנימי' הכתר שבחכמה כו'. וזהו שארז"ל ברכו במן וקדשו במן⁵⁴⁸ שהברכה במן על כל הוי"ו ימים הי' בשבת, וגם שעולה הכל בבחי' או"ח⁵⁴⁹ במה שלא ירד המן בשבת זהו מפני קדוש[ה] דשבת (וכמ"ש⁵⁵⁰ נכון כסאך מאז⁵⁵¹ כנ"ל וד"ל (וגם בתחלת ההשתל' דוימ"ב הראשונים שלא הי' תחלה העלאה דאו"ח דשבת בבחי' שביתה ומנוחה כו', עכ"ז נמשך מקור הברכה בוימ"ב, כי גם אז הי' בחי' העלאה דאו"ח ממה שעתיד להיות כמאמר במי נמלך בנשמתן של⁵⁵² צדיקים⁵⁵³,