קח, א

שבחו"ב יוצא דוקא בקול ושיר היוצא ממיצר הגרון כו', דלכאורה אנו רואים במיצר זה דקול הגרון שהוא בעצם בתכלית הקטנות והצמצום מכל צד מן המוח ומן הלב, דהנה כפי שהשגה האלקי' הוא במוח בהתפשטות והתרחבות ובהתפעלות רוחניות אור השכל עכ"פ וגם במדות שבשכל והשגה זאת שנק' דו"ר שכליים הן בדקות ורוחניות ובהרחבה והתפשטות, וכאשר נמשכים ללב להתפעל במהות מדות דאהוי"ר שבלב הרי הן מתצמצמי' תחלה בכל עצם מהותם בתכלית הקיצור וההעלם, והוא בבואו למיצר הגרון ששם נפסק אור ההשגה והתפעלות שלה והי' כלא כו' ונדחק דרך המיצר הזה ונמשך ללב ושם נעשה המוחי' ומדות שבה בשינוי המהות לגמרי להיות במהות התפעלות הלב, כידוע בטעם שנק' ל"ב שהן ל"ב חדרים שבמוח⁴⁶³ כו' וכ"ז נעשה רק מצד מיצר הגרון. וזהו בלא קול ודיבור כלל וא"כ כ"ש וק"ו בהמשכות המוחי' בקול זה שמתצמצם הרבה יותר מצמצום שלהם בלב ולמה יהי' להיפוך שיהי' התלבשות עומק הרוחניות דחו"ב בקול זה דוקא עד שמעורר מלמטה למעלה ונמשך בו מלמעלה כנ"ל (וכמו"כ הרי הקול מעורר הכוונה שבלב ג"כ מן ההעלם לגילוי מבחי' העומק הרצון ותענוג ופנימיות עומק השכל שגנוז בנקודת הלב הוא שיוצא בקול ושיר פשוט ושיר כפול הנ"ל וכמ"ש במ"א בענין ממעמקים קראתיך עומק דחו"ב⁴⁶⁴, ובחי' עומק דכתר ג"כ יוצא מנקודת הלב בקול הגרון וזהו ג"כ בחי' צמצום גדול דהבל הלב שיוצא בדוחק קול זה דגרון מלמטה למעלה כנ"ל⁴⁶⁵. אך מבואר למעלה לפי שיש בטבע הקול ודיבור להוציא מן ההעלם לגילוי כו'. אמנם זה עצמו אינו מובן מאיזה טעם יש בו כח זה לעורר את ההעלם הגנוז שיתגלה (ואם משום דקול זה הוא בחי' רוח ורוח אייתי רוח⁴⁶⁵ ואמשיך רוח מרוחניות דעצמות הנפש ועצמות דרוח חו"ב כו', למה לא יעורר גם בדיבור בחשאי בלא קול שיעלה הבל הדיבור או הבל רוח הלב למעלה כו'). אלא צריך לומר עוד טעם ב' והוא לפי שהקול יוצא מן המיצר דוקא וכל מיצר עושה התרחבות דוקא אח"כ כמו מן המיצר קראתי⁴⁶⁶ כו' ענני במרחב י"ה⁴⁶⁷, מצד המיצר דוקא שבנקודת הלב יעשה המשכה למעלה בבחי' התרחבות אור כו'.

ויובן זה גם מבחי' המיצר דגרון מצד עצמו בלא קול כנ"ל דאותן המדות שהיו בשכל והשגה בבחי' גדלות השכל וגם אור החו"ב עצמו הי' בגדלות ע"י המיצר [oldpage_406] ּ דגרון נתצמצם מאד כנ"ל, ואמנם בחי' מיצר הזה עצמו הוא שגרם מעלה יתירה במוחין עצמן דחו"ב שבראש ומדות שלהם כשבאי' ללב שלא הי'