יב, א

שא"ל ר"ע אלה מועדי הוי'⁵²⁷ אשר תקראו אותם אתם כתיב אפי' מוטעי' כו', (ולכך גם מה שתלמיד ותיק כו', וכמ"ש משה שפיר קאמרת כמשה ממש דאתפשטותי' דמשה מה שמו⁵²⁸ בכל א' מן התנאי' וגם האמוראי' (וגם ברבנן סבוראי והגאוני' והראשוני' מפרשי הש"ס עד האחרוני' שניתן להורות מחיבוריהם ונתפשט בישראל כש"ע ואחרוני'). וכל זה מטעם הנ"ל דכל התנאי' נק' בחי' ממוצעי' לחבר ולהמשיך מח"ע דמשה בכל אשר ידרשו ויחדשו ההלכות בתושבע"פ).

[יח] והנה לפי שהנשמות של התנאי' והזוגות וכה"ג הן בחי' ממוצעי' להמשיך מח"ע לח"ת כנ"ל במשניות האלו בו"ס זרעים מועד כו' זרעים בחסד שבמל' כו', ולכך נקראו התנאי' בעלי המשנה בשם תנאי' דוקא (ע"ש המשנה שנק' מתניתן ותנא זהו ששונה המשנה כידוע) כמו שא' והאיתני' מוסדי ארץ⁵²⁹, אתנים אותיות תנאים⁵³⁰ כידוע שהמה דוקא המייסדי' את הארץ שהוא תושבע"פ מל' קרינן לה שנק' ארץ עילאה⁵³¹ למעלה, דתשב"כ מן השמים ניתנה⁵³² בארץ וכמ"ש ותשמע הארץ אמרי פי⁵³³, והארץ האירה מכבודו⁵³⁴ מכבוד עליון דח"ע דחכ' אדם תאיר פניו⁵³⁵ במ"ת שנמשך יסוד וחיזוק לארץ בחכ' שבדיבור שהוא תושבע"פ דוקא (דאבא יסד ברתא⁵³⁶ כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ⁵³⁷ כו', כמו שאנו רואים שצירופי אותיות הדבור נעשי' מאליהם⁵³⁸ מאור החכ' הנעלמה שבראש שנק' קדמות השכל טרם שבא לגילוי אור התחכמות במוח, שהרי מיד ש[ה]חכ' שבראש מאין תמצא, ימצא בה ג"כ אופן הגילוי שלה באותיות השכל שהוא מלובש במח' דבינה, והוא שרש התהוות הצירופי' שבדיבור ממילא לפי הנהגת מקור של גילוי אור החכמה שבראש דוקא. וזהו מצרף לחכמה⁵³⁹, דמצרף לצירופי אותיות שבדיבור שמחלק ומברר בפרטו' אינו רק ממקור דחכ' דאבא יסד ברתא שמצרף זה עצמו הוא לחכ' שבראש כמו לחכ' שבסוף כו', וזהו מגיד מראשית דחכ' אחרית⁵⁴⁰ דחכ' ביחד כמ"ש במ"א). וזהו פיה פתחה בחכ'⁵⁴¹ שהוא ח"ת דתשבע"פ בדיבור (דמשנה שהוא ביצי'⁵⁴² כמתני' מלכתא שגוזר בדיבור כשגורס בגירסא בשיניו שמבדיל ומורה או"ה כו"פ כנ"ל) ותורת