יא, ב

מק"נ רק במדות דח"ת דתושבע"פ דוקא בא בגילוי בדיבור בפה לברר ולהבדיל בפרטו' בין טו"ט ואו"ה כו' (ויש בזה בחי' או"פ ומקיף בלבוש ומקיף למקיף כמו בבית (כאו"ה במאכל שהמאכל נהפך לדם וחיות בלב ומוח שזהו בחי' נר"נ וחלק הטוב וכשר שבמאכלי' יעלה לקדושה שבכח המאכל הכשר ישבע לבו ויחזק דעתו ושכלו באוי"ר בתפלה לעלות במס"נ בכל לבו ונפשו בק"ש ומצות ותורה, אבל במאכל אסור אף שיהפך לדם וחיות בלב ומוח יסתיר אור הנשמה אלקי' ולא יוכל לעלות בתו"מ ותפלה כלל, וכן גזל במו"מ לא יעלה למעלה שכל יגיע כפיו צ"ל בנקיון מן הרע וגם תפלתו תועבה כמ"ש ידיכם דמים מלאו⁴⁹⁴ וגם לולב הגזול פסול⁴⁹⁵ כו' וכך בלבוש כשעטנז וכה"ג וכן בבית בלא מזוזה או בית גזול כו'). וכל בירור זה בפו"מ הוא בא מבחי' ההעלם לגילוי כמו שבא הגזר ופס"ד משרי המלוכה למעשה, שמפי המלך בעצמו לא יצא הרע והטוב רק ישלח לעיין במשפט בב"ד וכאשר יגזרו כן יקום דבר מלך. וזהו ת"ח⁴⁹⁶ שנק' שרי מלוכה כמ"ש ריב"ז אני כשר לפני המלך⁴⁹⁷, וכן נק' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי'⁴⁹⁸ שמקבלים משם הוי' שבתושב"כ ועל ידם נחתך⁴⁹⁹ כל דבר מל' למעשה, וכל זמן שלא יצא בדיבור בתושבע"פ ע"י המשנה דמתני' מלכתא (בחי' עקרת הבית [ו]א"ח עט"ב כנ"ל) לא נעשה למעשה כלום וד"ל. ונמצא מובן עכ"פ מזה דעיקר הבירור שבחכ' [הוא בחכמה] עילא' דתושב"כ מצד שתו' אור מבורר בעצם כנ"ל, אך צריך שיומשך כח ועוז מאור דח"ע בח"ת שבדיבור בתושבע"פ שהן בו"ס משנה בטעמי' שבעיון השכל שגם בזה דוקא יבא הבירור של האמת בדרך פרט בכל הו' מדות דמל' שהן ס' מסכתות שנק' ס' מלכות ושמונים פלגשי' הן הברייתות (כמשי"ת), כמו שהמלך ידור ויתייחד ביחוד תמידי במלכה כך נמשך מח"ע לח"ת בתמידות (שזהו בחי' פנים מאירות דתושב"כ שנמשך תמיד לתשבע"פ שנק' בחי' פנים מסבירות⁵⁰⁰ כידוע⁵⁰¹, שהרי א"א לשום חכם מחכמי תושבע"פ לחדש דין והלכה שלא יהי' לו ראי' מן המקרא או בקבלה מהל"מ או בדרש שבמדות (רק עלמות אלו ההלכות שבאים בחידוש גמור שלא ע"י משפיע כמשי"ת⁵⁰². ועכ"ז ניתן הכח ורשות לחכמי תושבע"פ לדרוש כרצונם ודעתם וכן יקום כמ"ש לא תסור מן הדבר כו' אפי' מוטעי' ושוגגי'⁵⁰³ כו' כידוע (וכנ"ל דבינה יתירה ניתנה באשה כו' דא"ח עט"ב).