יא, א

הי' ענין ב' הכרובים שבמקדש אצל הארון וכפורת שא' ופניהם איש אל אחיו דוקא כמ"ש במ"א בפ' תרומה⁴⁸² ). אך בדרך פרט נמשך מבחי' ו' מדות דח"ע (שנק' ו"ק דאבא⁴⁸³ ) מכל מדה בפרט לו' מדות דמל' שנק' ח"ת שהן ס' מלכות בו"ס משנה, שבפרט יש י"ס בכל מדה ע"כ הן ששים מס' והן ס' מלכות דמתני' מלכתא שמקבל ממלכא עילאה שנק' מלך הכבוד העליון שהוא אור אבא (דכבוד גימ' ל"ב⁴⁸⁴ נ"ח⁴⁸⁵ שזהו כמו שהח"ע מאין תמצא ממזל ונוצר דהכל תלוי במזל⁴⁸⁶ אפי' ס"ת בהיכל דבינה כו'). וכמ"ש כי על כל כבוד חופה כנ"ל. וכידוע דגם ששרש התורה אינו רק בחכמה כמ"ש דאוריי' מח"ע נפקת⁴⁸⁷, אבל לשון נפקת⁴⁸⁸ הרי זה שיצאה בגילוי מהעלם דח"ע והן בחי' המדות דח"ע עצמו שמפני זה נק' תורה לשון הוראה⁴⁸⁹ שמורה ומבדיל במדות דחו"ג שלה לטמא ולטהר בכלל כמ"ש להבדיל ולהורות⁴⁹⁰ כו' (רק שהוראה זו בלי בירור כמצרף הנ"ל בעיון דבינה דתשבע"פ שמצד השכל מתברר האמת, אלא מצד בחי' הראי' דעין השכל שרואה את האמת כמו שאדם רואה לאור הנר (בל"א ער זעט דעם אמת) כמו בעין הרואה (ובעיון השכל נק' ער פאר שטייט דעם אמת) (כמ"ש במ"א בענין איזהו חכם הרואה את הנולד⁴⁹¹ מה שעתיד להיות כרואה לאור, וכמו הערמומית של הערום ביותר כלבן הארמי שלא יכיר ויבחין בעומק המרמה שבהעלם גדול אף מי שיעמיק שכלו ודעתו לפקח בעיון היטב, רק ע"פ ראיי' עין השכל שרואה גם בהעלם וחשך כאור שמאיר בחשך והוא רק נקוד' אור האמת שנגלה לגביו כל ערמה ושקר וכמו שחכם דמ"ה⁴⁹² בראיי' עין השכל שנק' אור, רואה את הנולד להיות שנעלם מכל כך בבחי' האמת נדחה ממילא כל שקר וטעות, וזהו ותורה אור⁴⁹³ בבירור דאמת וזה עצמו נמשך בעיון השכל במדות דתושבע"פ לברר האמת כנ"ל). והיינו שנק' ששים מלכות בו"ס דמשנה דוקא משום דמתני' מלכתא שגוזר ואו' בעיון השכל שמברר לאמת שזה כשר וזה פסול זה אסור וזה מותר, כלומר דבר זה יוכל להיות תיקון והעלא' שיעלה למעלה ואינו אסור וקשור בק"נ כמאכל היתר וכבהמה שטהורה וכשרה לקרבן שיעלה [oldpage_טו] ּ לריח כו', וזה אסור וקשור ביד החיצוני' ולא יוכל לעלות בקדושה האלקי' וכן זה כשר או פסול כדבר מלך שלטון שגוזר וכן יקום, שבתשב"כ לא בא כל זה בגילוי בדיבור בדרך פרט לגזור אומר על אופן של הבירורי' דרפ"ח כו'