ריט, ב
עצמי' כנ"ל, [oldpage_636] ּ ואח"כ נמשך ברכה בסוף מיום השבת על כל הוי"ו ימים כנ"ל), [ו]אחר בחי' ברכה כללי' זו דשבת על ו' ימים דחול אחר ההעלאה דאו"ח כנ"ל שזהו שנק' זכרון למע"ב והוא מ"ש ויברך אלקים כו', אח"כ א' תחלה למקראי קדש שזהו מ"ש ויקדש אותו למעלה מכל בחי' קדושה דיו"ט כו' שהוא בבחי' בינה481 שהחכ' נמשך לבינה ביחוד חיצוני' דמע"ב וביחוד פנימי' ביו"ט ושבת עצמו נק' קדש מלה בגרמי' שנבדל מהיות מקור להמשכה בבינה, ועכ"ז נק' תחלה למקראי קדש כו' דישראל קדשינהו לזמני'482 ושבת מקדשא וקיימא483 מוימ"ב כו' כמ"ש במ"א וד"ל). וכמו"כ יובן ג"כ בירידת המן ששרשו א' עם השבת כנ"ל שהי' נמשך בשבת לשמים העליונים על כל הוי"ו ימים ואח"כ נתחלק בזמן דוי"ו ימים כמ"ש ולקטו דבר יום ביומו וע"כ נאמרו שבת ומן בענין א' כנ"ל וד"ל.
אך הנה לפ"ז י"ל מה שא' גבי מן והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו כו' וכתי' והי'484 ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר כו' ויאמר משה הוא אשר דבר ה' שבתון485 כו', דהנה לפי כל הנ"ל בשרש המן שהיה בענין א' עם שרש השבת הרי הי' ביום הוי"ו בחי' עלי' דאו"ח מכל מע"ב דוי"ו ימים בליל שבת עי"ז דוקא הי' ההמשכה ושפע החדשה מחדש בשבת על הוי"ו ימים דשבוע דלהבא כנ"ל. א"כ גם בשפע המן הי' ראוי להיות כן ש[י]הי' בחי' עלי' והסתלקו' מכל אשר נמשך בכל וי"ו ימי השבוע בבחי' או"ח ועי"ז דוקא הי' הברכה דמן בשבת על כל וי"ו ימי' דשבוע דלהבא כמו בשפע דשבת על הוי"ו ימים ש[ל]אחריו כנ"ל, והרי כאן במ"ש והיה ביום הששי והכינו כו' שלקטו לחם משנה ה"ז להיפוך שהי' הכנה בהמשכה רבה בכפלים ביום הוי"ו בשביל יום השבת שזהו הי' הכנה דע"ש לשבת מלמעלה למטה היפוך הסתלקות דאו"ח (ומה שגם במזון גשמי דלחם מן הארץ הרי מכינים בע"ש לשבת ואין אופי' ומבשלי' בשבת, זהו משום איסור מלאכה בשבת אבל המן הרי הי' יורד מן השמים לארץ ביום הוי"ו גם בשביל שבת כו'). אך הנה באמת י"ל הטעם למה דוקא ביום הששי הי' הכנה זאת ליום השבת שנמשך בו לחם יומיים ולא יום אחר זולתו. ועוד זאת יפלא יותר על אשר ביום וא"ו הי' להיפך משאר הימים שא' דבר יום ביומו דכל יום לא יהיב ולא יזיף לחברי' כלום, וע"כ מה שנותר ממנו עד בקר דיום חבירו וירם תולעים ויבאש486, ובעומר זה דשבת שנותר מיום וי"ו א' ויניחו אותו עד הבוקר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו487 כלל (ואע"פ דמ"ש בזהר דכל יומא לא יזיף ולא יהיב לחברי' היינו מדילי', אבל ע[ו]מר זה העודף מיום הוי"ו לא משלו היה אלא של שבת. אך גם מה
הערות
- 481. דיו"ט. . בינה : נסמן לעיל קמט, ג. וראה גם לעיל פ' בא קטו, ג ואילך.
- 482. דישראל קדשינהו לזמני' : ברכות מט, א.
- 483. ושבת מקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רלב ואילך.
- 484. והי' : בה: ויהי.
- 485. ויאמר משה הוא אשר דבר ה' שבתון : בשלח טז, כג [ושם: ויאמר אלהם הוא].
- 486. וירם תולעים ויבאש : בשלח טז, כ.
- 487. ויניחו אותו. . לא היתה בו : בשלח שם, כד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.