סט, א

ימי הספירה⁴¹³ עד מ"ת ועד בכלל), ובחי' מוחי' דגדלות הי' בבהמ"ק דשלמה שהי' בו גילוי שכינה ממש. והוא ע"י קיום המצות בא"י דוקא שאז נק' ארץ טובה ורחבה⁴¹⁴ לקבל בחי' מרחב בגילוי עצמות א"ס שבפנימי' הרצון העליון שבמצות העליונות, כדוגמא דעוה"ב שהוא שכר המצות שנק' ג"כ ארץ כמ"ש לעולם ירשו ארץ⁴¹⁵ ונק' ארץ חפץ⁴¹⁶ כו'. אך תחלה היו כנ"י בגלות מצרים בבחי' עיבור והעלם דקטנות דנה"י שהוא אוי"ר המסותרת הנ"ל, ובחי' לידה דנש"י שנפקחו עיניהם כו' שזהו בחי' היניקה דחלב עד שהיו מוכנים לקבלת התורה פב"פ שזהו בחי' שלימות דיניקה זאת, והוא כמו השגות פנימית התורה בימות המשיח, שהרי עכ"ד פרחה נשמתן⁴¹⁷ כו' ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה⁴¹⁸ שמעו בביטול במציאו' ממש ונמשך להם ב' כתרים⁴¹⁹ כו'. ואמנם כ"ז הי' עדיין רק הכנה לכניסתם לא"י ששם קיבלו וקימו התו"מ בפו"מ שנעוץ תחב"ס וסוב"ת, שהוא גילוי עצם הרצון ותענוג העליון שבמצות למעלה שהוא למעלה גם מטעם הכמוס שברצון כו' כנ"ל בענין העוה"ב. וזהו שביקש משה ליכנס לא"י לקיים מצות התלויות בה אע"פ שכבר קיבל משה התו"מ בסיני פב"פ כו'. וזהו בחי' מוחי' דגדלות שאחר תשלום ימי היניקה שהי' במ"ת ובמדבר דכתי' כאשר ישא האומן⁴²⁰ את היונק כו' וד"ל (והוא בחי' יחיד עצמו שלמעלה מאחד (כמשי"ת⁴²¹ ). וזהו שמי הוי' ממש שבתו"מ בפו"מ כמו בא"י ועוה"ב שאחר קיום המצות בעוה"ז, וגם לא במ"ת שהי' בבחי' פב"פ בגילוי שלימות הגדלות המוחי' ומדות (בבחי' ח"ס בטעם כמוס לרצון) לא נודעתי לאבות, אע"פ שהיו מרכבה לחג"ת דז"א היינו רק באל שדי שהוא בחי' יניקה דשדים דאימא להאיר רק בבחי' הקטנות דשם הוי' בנש"י בבחי' לידה במצרים כמ"ש ואומר לך בדמייך חיי שדם נעכר ונעשה חלב כנ"ל. וזהו דכתי' רבבה כצמח השדה⁴²² [נתתיך] כו' בבחי' גידול דעיבור, ותרבי ותגדלי בגדלו' דיניקה, ותבואי בעדי כו' שדים נכונו במ"ת פב"פ וד"ל. וזהו סדר הפסוקים בפ' שמע ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דם נעכר במרירות כו' ודם נהפך למאכל לחבר הנשמה בגוף כו'. ואח"כ והיו הדברים כו' ודברת בם בשלימות