י, א

דח"ע דעצמו' אוא"ס שנק' חכים⁴³⁸ כו' והארה והמשכה זו באה בהעלם מעצמו' דח"ע שגם החכ' מאין תמצא⁴³⁹ והן האותיות כו' שהן עצמיי' ממש, ואמנם זהו כמשל ודמיון השפע מ"ד דאיש שהוא כח ההעלם ועצמי דולד ולא בגילוי וממנו נמשך כח הבירור במקבל שהוא מ"ן דאשה כנ"ל. כך הוא עד"מ זה בח"ע דתושב"כ שנמשך לח"ת דתושבע"פ דכל מה שיש כח במקבלי' שהן חכמי תושבע"פ לדרוש בדיני התורה בפרטו' בכל המדות הידועי' ובאותיות וגם בתגין כמו ר"ע הי' דורש⁴⁴⁰ על כל קוץ תלי תלים של הלכות וכה"ג הכל בא מכח דח"ע שנמשך בח"ת, כמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ⁴⁴¹ דח"ע אתמשך בח"ת שהוא חכ' שבדיבור שנק' חכ' בסוף שמקבל מחכ' בראש⁴⁴² כו', וכמ"ש תנו עוז לאלקי'⁴⁴³ שהוא שם ב"ן⁴⁴⁴ דח"ת שנק' תושבע"פ אימא תתאה או בבינה אימא עילאה כידוע, וכמ"ש חגרה בעוז מתני'⁴⁴⁴ בעוז דתושב"כ שנק' ח"ע דאור אבא וח"ס וכה"ג והיינו מבחי' מ"ה דח"ע דמשה כמ"ש מה שמו מה שם בנו כו', וראי' לזה ממ"ש תורה צוה לנו משה דוקא, דגם מה שנמסר הלכו' בע"פ שלא נכתב בתושב"כ ציוה לנו משה בע"פ בהל"מ וכה"ג גם בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דין והלכה במשנה ותלמוד ניתן למשה בסיני ומשה ציוה לנו כו', לפי שכח מה דח"ע דמשה שגנוז בתושב"כ הוא שנמשך גם בדיבור בע"פ בח"ת דתושבע"פ מטעם הנ"ל, וזהו כמו שבחי' מ"ד נמשך למ"ן ליתן בו כח הבירור שמקום הבירור בגילוי וכח הגידול ותולדה וההתפשטו' הרי הוא מה שבחכ' שבתו' שבע"פ מתפשט לפרטי דינים בגילוי גמור בכל פרטי מעשה המצות שנזכרים בתושב"כ בקיצור ובהעלם ותמצית שגנוז בצירופי אותיות המועטו' שבכל מצוה ומצוה והיינו כמו [oldpage_28] ּ בחי' המ"ן דנוק' שמגדל הולד ברמ"ח אברים ונתהוה ברי' מאין ליש בצו"ח שלא הי' ניכר כלל [ב]מ"ד רק בהעלם גדול כו'. וזהו שנק' חדר הורתי שהוא כהריון הולד בבטן האם שמתגדל ומתפשט ומתברר בין פנימי' לחיצוני' כנ"ל, כך בו"ס משנה מתברר כל פרטי הדינים להבדיל ולהורות בין טמא לטהור ובין אסור ומותר וכשר או פסול בכל פרטי פרטיות דוקא שבאופן זה יהי' טמא או טהור כהלכות נגעים ואהלות בפרטו' שלא נודע בתושב"כ כלל, אע"פ שנז' כללותו כשאת וספחת⁴⁴⁵ כו' לא ידע הכהן לטהר או לטמא בפרטו' איך ומה רק בדיני הנגעים ואהלות וכל ס' טהרות שמפורש במשניות הערוכות לפנינו שיש מהן בקבלה איש מפי איש עד משה שציוה