ריח, ב

טה"ע⁴⁴⁴, שהוא מה ששיער בעצמו בכח בהעלם מה שיבא בפועל בקו"ח להאציל ולברוא כו' ושם הוא בבחי' ההתכללו' כל הע"ל⁴⁴⁵ בגילוי דקו"ח כמ"ש גליף גליפו כו' וכמ"ש יום ליום יביע אמר אין אמר ואין דברים כי הכל כלול בהעלם העצמות רק בכל הארץ ע"י צמצום דמל' דא"ס הוא שיצא קום לבד שהוא בחי' קו"ה⁴⁴⁶ דקו"ח שיהי' התחלקות דע"ס באו"כ שזהו התחלקות שאחר ההתכללו' כנ"ל וד"ל).

וזהו שא' ויברך אלקים כו' דזהו מה שלא ירד המן בשבת דמזה הי' הוראה גמורה שהי' ביום השבת עיקר הברכה הכללית על כל הוי"ו ימים כמו ביום השבת שכללו' ההמשכ[ה] על כל הוי"ו ימים דחול נמשך בשבת דוקא. וזהו ויברך אלקים כו' והוא עצמו למעלה מבחי' השפעה והמשכה למטה כי נק' קדש מלה בגרמי' כנ"ל, ומ"מ ממנו נמשך מקור ההמשכה למטה (ע"י הבדלה בין קדש לחול בין יום הז' שמטעם זה קבעו הבדלה לומר בחונן הדעת מפני שאם אין דעת אין הבדלה מטעם הנ"ל). וכמו"כ בירידת המן הי' בשבת במקורו למעלה על כל הוי"ו ימי' דחול כנ"ל דהשבת והמן שרשם א' הוא בפנימי' דח"ס שלמעלה מן הזמן שמשם דוקא נמשך בהתחלקו' הזמן בפרטי הוי"ו ימים בכל יום בפ"ע וכמ"ש ולקטו דבר יום ביומו⁴⁴⁷ דוקא, וע"כ נאמרו שבת ומן בענין א' וכמ"ש הוא אשר דיבר ה' שבת⁴⁴⁸ שבתון שבת קדש לה' כו' וד"ל (אך א"כ הי' ראוי שיאמר הוא אשר דיבר ה' בברכה דשבת שא' ויברך אלקי' את יום הז' כו' ומה זה שתלה דבר זה במניעת שפע ירידת המן בשבת בבחי' הקדושה דשבת כמ"ש [הוא] אשר דיבר ה' שבתון כו'⁴⁴⁹ קדש לה', דהקדושה הוא בחי' ההבדלה לגמרי כנ"ל בקדש דשבת [oldpage_שטז] ּ שנק' מלה בגרמי' כנ"ל וד"ל. וצ"ל דהברכה והקדושה הזאת הכל ענין א' והא בה"ת⁴⁵⁰ מטעם הנ"ל וד"ל.

אך פי' הפשוט הוא דמטעם הקדושה דשבת דוקא הוא שלא הי' ירידת שפע המן בשבת כמ"ש שבת לא יהי' בו⁴⁵¹ כו', כי שרש המן הוא בבחי' הפנימי' דח"ע כנ"ל ועיקר קדושת דשבת הוא בבחי' הפנימי' דוקא ולא בבחי' החיצוניות שהרי בבחי' החיצוניות נמשך השפע במע"ב בשבת כמו בחול מבחי' חיצוניות דחכמה כנ"ל. וז"ש כי בו שבת מכל מלאכתו כו' ואע"פ שמוריד גשמים ומצמיח תבואות בשבת וכל בריאת העולמות מאין ליש מתחדש בשבת כמו בחול זהו הכל בחיצוניות השפע כנ"ל (אבל מה שנמשך השפע בכללות על כל הוי"ו ימים הוא בבחי' פנימי' דוקא שמפני זה צ"ל הבדלה בין קדש לחול אחר השבת כנ"ל), כי בבחי' הפנימי' דוקא הוא שעולה בבחי' או"ח לעצמותו כו',