קכד, א

ב"ה שיכול להאריך אף [לרשעים כמו לצדיקים ממש בשוה מטעם הנ"ל ע"כ ביקש משה שלא יאריך אף] כ"א לצדיקים ולא לרשעים כמו שביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע וד"ל.

אך עדיין י"ל איך יוכל להיות שיאריך אף לצדיקים ולא לרשעים מאחר שמדה זאת דארך אפים באה מעצם הרוממות כו' דכולא קמי' כו'⁴⁷⁸ להיות[ו] למעלה מעלה מכל ההשתלשלו' [כנ"ל] שמחמת זה הכל שוין⁴⁷⁹. ועוד דעיקר מדה זו היא להאריך אף גם לעוברי רצונו כנ"ל. אך הענין הוא דגם בעצם בחי' הרוממות שבעצמות שלמעלה מכל ההשתלשלו' יוכל להיות הבדלה בין פנימי' וחיצוני' כמו יאר ה' פניו אליך⁴⁸⁰ [אליך] דוקא וכתיב אהבתי אתכם⁴⁸¹ כו' ואת עשו שנאתי⁴⁸² כו' (וכמ"ש במ"א בענין ישראל ואוה"ע עבמ"ח⁴⁸³ [רק] שישראל עלו בבחי' הפנימי' דוקא [ו]כמ"ש יבחר לנו⁴⁸⁴ כו' הבוחר בעמו ישראל⁴⁸⁵ כו' וכמ"ש בהבדלה המבדיל כו'). וזהו כמשל הפנים באדם שמורה על בחי' הפנימי' ועצמי' והעורף למול פנים שהוא בחי' הרצון [החיצוניו' והוא חיצוניו'] ו[ב]מצח הוא פנימי' הרצון ופנימי' המוחי' כו'. וז"ש [משה] אם אין פניך דוקא הולכים [כו'] שביקש משה⁴⁸⁶ שגם בעצמות הרוממות יובדל הפנימי' מן החיצוני' ואז ונפלינו אני ועמך כו' לא תשרה שכינה באוה"ע [oldpage_310] ּ כנ"ל, [וממילא גם במדה הזאת דארך אפי' הגם ששרשה באה מבחי' העצמות ממש כנ"ל] ביקש משה שלא יאריך אף כ"א לצדיקים ולא לרשעים מפני שיובדל גם במדה זו ג"כ הפנימי' מן החיצוני' והוא כדי⁴⁸⁷ שיאר ה' פניו רק לצדיקים ולא לרשעים ששרשם רק [ב]בחי' אחוריים בבחי' עורף שאחורי המצח כו' כך לא יומשך בחי' ארך אפיים רק לבחי' הפנימי' שהן [ה]צדיקים ולא יומשך לרשעים כלל ולא כמו שהי' בדור אנוש כו', וזהו וימהר משה ויקוד ארצה כו' וד"ל (ומה שאנו רואים בכל ימי הגלות שמאריך אף לרשעים להשפיע להם כל טוב עוה"ז הגם שעוברים על ז' מצות בני נח⁴⁸⁸ כמו גזל ועריות וע"ז וש"ד כו', ומה ששחק ר"ע ואמר אם לעוברי רצונו כך⁴⁸⁹ כו' היא גופא קשי' למה יאריך אפו לעוברי רצונו כך כו', הענין הוא ע"ד שא' ומשלם לשונאיו⁴⁹⁰ אל פניו כו' שמשלם רוב טובה יתירה על המדה ומשפט התורה כדי להאבידו בעוה"ב וכמו אם רעב שונאך⁴⁹¹ האכילהו לחם כו' וד"ל ועוד מטעם ענין הבירורים דרפ"ח כידוע בסוד ענין גלות השכינה⁴⁹² בע"ש⁴⁹³ דנוגה כו').

והנה אחר כ"ז יובן מאמר ההגדה אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' [לי] לי ולא לו כו'.