קכג, ב

בחי' [ה]השגה האלקי' לצאת מאפילה לאור גדול כנ"ל, אבל היא גופא מאין הי' בהם כח זה לצאת מנש"ט הוא שעשה הוי' לי בחי' הוי' דאור אבא דוקא, להיות ידוע שבחי' המשכה זאת דבחי' גילוי אוא"ס בחכמה הי' בבחי' הדילוג הגדול כמ"ש ופסח ה' על הפתח כו'. והוא ענין הנ"ל בשרש בחי' המצה שבא התלבשות אור עצמות אבא בקטנות [דאמונה שהוא המצה בלילה הא' דפסח כנ"ל, וז"ש בעבור זה דבחי' מוחי'] דאבא עשה ה' לי בצאתי ממצרים שהי' אז בחי' [הדילוג] מגבוה לנמוך שאין זה [ביכולת] רק בבחי' גדלות המוחי' דאבא, ולא הי' יכול להיות השתלשלו' למטה כ"כ עד שגם חשך כו' ע"י בחי' בינה, שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לירד למטה להאיר גם החשך מפני ששם כחשיכה כאורה כנ"ל, וע"כ יצאו ממילא מאפילה לאור גדול ע"י ההשגה דבינה והיינו שא' בעבור זה לא אמרתי כנ"ל וד"ל. ובכ"ז יתורץ ענין הסמיכות דפ[סוק] והגדת לבנך כו' עם מ"ש⁴²⁴ תחלה מצות יאכל את ז' הימים שזה[ו] בחי' המשכות דעצמות אור אבא במצה כנ"ל וע"כ סמך לו והגדת לבנך כו' בעבור זה דהתלבשות דאור אבא במצה עשה כו' וד"ל.

[oldpage_308] ּ והנה מעתה י"ל מ"ש בהגדה עמ"ש בעבור זה עשה ה' לי [לי] דוקא ולא לו, והוא כאשר רשע או[מר] מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו הוציא א"ע מן הכלל כו' [ו]אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים [לי] ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל⁴²⁵. ולהבין זה המאמר יש להבין⁴²⁶ תחלה ענין א' במ"ש במשה בי"ג מדה"ר (בפ' כי תשא) וימהר משה⁴²⁷ ויקוד ארצה וישתחו וארז"ל מה ראה מ"ד⁴²⁸ ארך אפים ראה שכשם שמאריך אף לצדיקים מאריך אף לרשעים לכך וימהר ויקוד שלא להאריך אף לרשעים כ"א לצדיקים כו', וכמו שביקש משה⁴²⁹ ונפלינו אני⁴³¹ ועמך⁴³⁰ שלא תשרה שכינה באוה"ע⁴³². ויש להבין דבשלמא מה שביקש שלא תשרה שכינה באוה"ע יתכן משום שלא קיבלו התו"מ והפרידן מיחודו⁴³³ כו', וגם לפ"ז יפלא מה הי' צריך לבקש שלא תשרה שכינה כנ"ל. אבל מה שביקש שלא יאריך אף לרשעים זהו פלא דעיקר מ"ד אריכות אפים הוא לעוברי על רצונו שיאריך אפו עד שישוב ומדה זו דארך אפים שוה לכל לרשעים כמו לצדיקים ואיך תחלק כו', וראי' מדור אנוש⁴³⁴ שהי' עד"ז והי' מאריך⁴³⁵ אפו להם⁴³⁶ כמאמר להודיע כמה ארך אפים⁴³⁷ [לפניו] כו'. אך הנה ידוע בשרש ענין המשכת י"ג מדה"ר דה'⁴³⁸ אל רחום וחנון⁴³⁹ כו' שאנו מתחילין להזכיר מר"ח אלול⁴⁴⁰ שבו עלה