קג, ד

[oldpage_קצה] ּ המגדילי' עולה רמ"ח³³⁶ כו' שהן גידול דרמ"ח מ"ע דוקא, אבל בחי' שס"ה גידים דשס"ה ל"ת הוא מה"ג³³⁷ דאימא כו'). והנה הטעם בשרש ל"ת שגבוה ממ"ע³³⁸ הגם שאינה רק בשב ואל תעשה בלבד רק בסומ"ר בפו"מ כו', הענין מבואר במ"א שזהו מצד של"ת הוא רק בבחי' מנגד לרצונו ושנאוי ותעוב אצלו שמזה יכולים לידע יותר מה שהוא ית' בפנימי' עצמותו מאחר שזהו המנגד לעצמותו ממש. וזהו שנק' ידיעה בדרך שלילה עכ"פ שאע"פ שא"י במהותו ממש יש לו ידיעה קצת באיכותו ומהותו מן היפוכו שמושלל ממנו כו', כמו שיודעי' במקצת במהות הרוחניות במה שיכולים להפשיט הרוחניות מהיפוכו מכל תוארי הגשמה (וכמו שמפשיטי' רוחניות הנמשל מן המשל כו'), כמ"ש במ"א באריכות שידיעה זו שבדרך שלילה אע"פ שנק' ידיעה במקצת רק בהעלם ולא בידיעת המהות לגמרי מ"מ הוא למעלה מידיעה שבבחי' השגת המציאות לבד הנ"ל. וזהו ההפרש בכלל בין ל"ת למ"ע שבמ"ע בא בלבוש וכלי שאינו מושג העצם דאור העצמות ממש רק מרחוק כו', שזהו בו"ה מדות ומעשה שנמשך מבינה וזהו אדם³³⁹ בגידול האברים כו'. אבל בחי' ל"ת בלאו שקודם להן הוא בידיעה שבשלילה מהיפוכו כנ"ל ע"כ שרש הל"ת בי"ה דחכ' שבהעלם ואין, שהוא בקירוב יותר להעצמות, ע"כ הוא בבחי' הביטול במציאות [ב]לבד בהעדר הכלי דוקא כנ"ל, והוא בחי' הגידי' שהן בהעצם³⁴⁰ ואין הרוחני דחכ' כח מ"ה כו' (כמשי"ת), וז"ש דשמי עם י"ה שס"ה ל"ת שהן שס"ה גידים המחברים לבשר בעצמות שהן רמ"ח מ"ע כו' והנגלות³⁴¹ לנו כנ"ל וד"ל.

[י] והנה אחר הקדמה זו יש להבין בשרש ענין יצ"מ שהוא בחי' הדילוג הגדול שמדלג על ההרים כו' והוא מ"ש בכוונות במ"ש בצאת ישראל שהן המדות דז"א ממיצר מי דבינה שהוא מיצר הגרון כנ"ל, להיות ידוע שביצ"מ הי' עיקר מדריגת דכנ"י הי' רק בבחי' אמונה פשוטה העצמי' דהיינו כמו שהוא בעצם נקודת יהדותו בלבד בלא התפשטות עדיין במוחי' ומדות כלל. וזהו שרש כללי לענין חג הפסח שהוא בבחי' חסד³⁴² דאברהם³⁴³ כידוע, והוא בבחי' חסד דקטנות דאבא במצה³⁴⁴ זו שאנו אוכלים שנק' מיכלא דמהימנותא³⁴⁵ לבד כמו התינוק שא"י לקרות או"א³⁴⁶ עד שיטעום טעם לחם ונק' לחם עני³⁴⁷ שלמטה מן הדעת די אכלו כו', וכמ"ש זכרתי לך חסד