רכח, ג

מחורבנה שהוא גלות השכינה בע"ש כו' אשר שלט האדם באדם⁴⁰¹ כו', וז"ש מי זה בא מאדום כו' ויז נצחם כו' כנ"ל) יעמוד לנגדו בכל כח וגבורה בהגלות אוצרות עליונים כדי לבנות בנין ירושלים ובהמ"ק כמ"ש יגער ה' בך השטן ויגער בך הבוחר בירושלים⁴⁰². ובחירה זו למעלה מן הרצון והטעם לגמרי רק תוקף הרצון בזה אינו רק מצד מדת הניצוח שנוגע בעצמות ממש, וע"כ יהי' בנין ירושלים דלע"ל נצחי' דא"ס ממש וכמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר, פי' לא יופסק ויבוטל לעולם כו' כי לא יהופך כלל מרצון לרצון היפוכו מטעם זו שבחי' הנצח אין בו שינוי ותמורה וזהו לא יכזב⁴⁰³ כו' כמו אשר לא יכזבו מימיו⁴⁰⁴ כו'. וזהו כי לא אד"ם הוא להנח"ם⁴⁰⁵ ולהתהפך מהרצון⁴⁰⁶ ע"פ שינוי החכ' וטעם כלל, אבל ניצחו[ן] זה הוא למעלה מבחי' אדם כי בחי' אדם הוא [ברצון] המורכב בחו"ב ותענוג כו' (שהוא [ה]תו"מ שנק' אדם פנימי וחיצוני⁴⁰⁷ כידוע) וז"ש במשיח וגבה מאד⁴⁰⁸ בהיפוך אותיות אדם⁴⁰⁹ כו' וד"ל.

והנה מבואר מכל הנ"ל שכל עיקר סיבת בנין ירושלים דלע"ל שיהי' נצחיות ויהי' בנינה בתכלית היופי והעושר גדול ו[ת]תפשט בכל א"י וא"י בכל העולם כמ"ש בגמ'⁴¹⁰ וכמ"ש פרזות תשב ירושלים⁴¹¹ (כמשי"ת) היינו רק ממדת הנצח שעי"ז⁴¹² הוציא ובזבז כל אוצרות העליונים כו', וממילא מובן מזה כאשר יבנה ירושלים דלע"ל יתגלה בה כל אוצרות חמדה וכל טוב העליון הגנוז למעלה ברוחניות בא יבא⁴¹³ בהגשמה (בגעה"ע וגעה"ת דעכשיו), והוא בחי' היופי והעושר המופלא שיהי' בירושלים דלע"ל שיקובץ בה מלמעלה ומלמטה [oldpage_666] ּ מכל הטוב הנברר בע"ש דק"נ שכולם יביאו מנחה מכל טוב הארץ לירושלים כמבואר בכתובים [רבים] כל הנשאר בציון⁴¹⁴ ובירושלים קדוש יאמר לו כו'. והטעם הוא מאחר שכל המכוון בכל ההשתל' דז' ימי הבנין דאצי' ובי"ע ברצון וחכ' וחסד כו' הכל בשביל הניצוח שיהי' באחרונה, והוא כאשר יעמדו החיצונים לנגדו כי הכל פעל ועשה בעצמו. ולזאת הי' [ה]כוונה שיהי' מדת הנ[י]צ[ו]ח ויבנה עי"ז דוקא בנין ירושלים, וע"כ כשיושלם הניצוח יגלה בה כל אורות עליונים ביותר ויהי' בה שמחת עולם הנצחי' ממש שהוא בבחי' א"ס ממש וכמ"ש והביאנו לציון עירך ברנה⁴¹⁵ ולירושלים בית מקדשך בש"ע וד"ל. ויובן זה עד"מ מלך גדול שכבש כל העולם ונשאר לפניו מדינה א' קטנה לכובשה והוציא עליה כל אוצרות[יו] עד שכבשה שאז בגמר ניצוח המלחמה הזאת עשה משתה גדולה לכל שריו ועבדיו בכל מיני [כלי] יקר ואבני חפץ