רטז, ב

והמן הי' בבחי' הפנימי' דח"ע וכל בחי' פנימי' שובת בשבת ע"כ לא הי' יורד למטה בשבת כמ"ש היום לא תמצאוהו בשדה כנ"ל (ואע"פ שבסעודת השבת בא עונג העליון במורגש בעונג וטעם גשמי' ואו' דא היא סעודתא דע"י כו' כנ"ל, אבל לא ירד שפע דסעודת השבת ביום השבת כ"א מאשר אפו ובשלו בע"ש דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת כו', וכך הוא באכילת המן שאכל[ו] בשבת מאשר הוכן בע"ש כמ"ש והי' ביום הששי כו' וד"ל) (ומה שנמשך עונג העליון הנעלם העצמי שבפנימי' ע"י ופנימי' דאבא להוליד נשמות בשבת יחוד פנימי דאו"א כגוונא³⁵⁵ דחכימין למטה כנ"ל שבא בהגשמה, זהו הכל בבחי' פנימי' ועצמי' שלמעלה מן השפע החיצוניות דחו"ב בעולמות).

ועדיין אין כ"ז מתיישב נכון דמ"מ הרי בסעודת השבת מלובש מעונג העליון כמו שהוא³⁵⁶ ואו' דא ה[י]א כו' כמו אכלו ריעים לעילא שהוא [ב]פנימי' המזון דחו"ב דאצי' למעלה, א"כ גם המן שנק' לחם מן השמים הי' יכול לבוא למטה כמו שהוא למעלה בפנימי' דאו"א כו'. אך התירוץ האמיתי לזה [oldpage_626] ּ יובן ממ"ש במ"א בענין העדן דעוה"ב³⁵⁷ שיש בו ב' מדרגות [ש]בכתר (גימ' תר"ך³⁵⁹ והחכ'³⁶⁰ נק' יש³⁶¹ והוא שנק' פר"ס³⁵⁸ ונחלק לחו"ב וזהו קנה חכמה³⁶² ב"פ קנה גימ' יש³⁶³, וחצי התחתון הוא שכר של המצות בתענוג מורגש שבא מן התענוג הנעלם שבפנימי' רצה"ע שבמצות למעלה (והוא בחי' חסד דע"י שמלובש בגלגלתא³⁶⁴ כו') שנק' י"ג חוורתי³⁶⁵ כו'), וז"ש יאר ה' פניו³⁶⁶ כו' וכתי' בי' להנחיל אוהבי יש³⁶⁷, וחצי העליון הוא בבחי' העדן עצמו דעין לא ראתה רק למחכה לו³⁶⁸ כו' שהוא ענין עליות הנשמות דת"ח שאין להם מנוחה³⁶⁹ אפילו בעוה"ב כענין וקדושים³⁷⁰ כו' שעולים בעילוי אחר עילוי בעצמות השעשועי' שלמעלה מכל חיי העוה"ב כו', ועלי' זו היא רק ביטול העצמות מכל וכל שאינו יכול לבא בעונג מורגש כלל רק בהיפוך בעלי' והסתלקות למעלה וזהו עיקר חיות[ם] כמ"ש ילכו מחיל אל³⁷¹ כו' וכמו להחיותם ברעב³⁷² שהרעב זהו עיקר החיות ולא השביעה במורגש כו'. ודוגמא לזה כחיות העני בפרוטה א' רק להחיות עצמיות נפשו ולא כעשיר שישבע בלחם ומזון ומיני מעדנים כו'. וכך הוא ההפרש בין צ"ג לבע"ת דצ"ג ישבעו ויתענגו בעוה"ב