ז, ד

המדריגות כ"כ ולא תתבטל כלל מאחר שאין ערך לבע"ג לבלתי בע"ג ואיך יוכל להיות שכלי המוגבל מאין ליש כנשמו' דעשי' יקבלו עונג האלקי דזיו השכינה בגעה"ת שהוא בלתי גבול ונבדל בערך לגמרי ומה יועיל לה הלבוש, וכן בענין העליות מגעה"ת לגעה"ע שאין ערך ביניהם כלל כנ"ל. אמנם הענין הוא שיש בזה ב' טעמי', א' מצד בחי' קדושה העליונה דפנימי' הכתר ופנימי' החכ' שבתו"מ, שהמצות הן פנימי' רצונו ית' כמו שהוא בפנימי' התענוג בעצמו' ממש (שזהו העוה"ב כנ"ל) והתורה אור פנימי' אור חכמתו העצמי', וגם מה שבאי' בבחי' התלבשו' למטה בדברים גשמיי', לא נסתר עצם האור שלהם כמו שהן למעלה ממש, וכמו שאנו או' שקדשנו במצותיו ממש בטו"ת שלמעלה שמתעטף בטלית³²⁷ ומניח תפילין³²⁸ ועושה צדקה ומשפט³²⁹ כו' ונק' מצותי ותורתי³³⁰ כו', והוא מה שהתורה נק' אור בב' מדרגו' דאו"פ ואו"מ (וכן המצות), באו"פ זהו מה שבאה באותיות המוגבלות בקלף ודיו בתשב"כ בג"ן סדרי' דאוריי' ששרשם למעלה באותיות דקדש העליון כמו ואתא מרבבות קדש כו' ומאיר בכל אות ואות מאור קדושת העצמו' דא"ס ב"ה והיינו ממקור כל התענוגי' העצמי' כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי'³³¹ כו', וזהו בחי' טנת"א שבתורה אור וע"ז א' ונהר יוצא מעדן³³² להשקות את הגן גן זה הוא ג"ן סדרי' דאוריי' שמקבלים מנהר דבינה ש"מ [oldpage_22] ּ שיוצא מעדן דחש"מ ממקור התענוג הפשוט כו' וזהו בחי' כלי לאור א"ס ממש, שזהו מה שהנשמה תוכל להשיג ממהו"ע אור התענוג העליון דזיו השכינה בג"ע ועוה"ב ולא תתבטל במציאו' כלל, לפי שאותיות התורה שבאים בנשמה להאיר אור [יש] בכחם לקבל אור הגדול הזה, לפי שמלובש בהן אא"ס ממש כידוע דאין התלבשות אור א"ס אלא בחכ'³³³ הפנימי' דתורה בחי' מ"ה דח"ע כמו מה שמו³³⁴ כו' שהוא בבחי' אין העצמי כמו ונחנו מה³³⁵ דמשה בביטול פנימי' ועצמי' כידוע. ולכך יש ביכולת אור דתורה שבא בנשמה להאיר ממה שקרא בעוה"ז כל ימיו להעלות אותה עדי עד שמו הגדול כנ"ל (לפי³³⁶ שכל אותיות התו' הם נק' שמותיו העצמיים וכמו שא' כל הקורא בתורה קורא בשמותיו³³⁷ כו'. וכמו שנהר דעדן בא בג"ן סדרי' באו"פ בכלים, כך יש בחי' או"מ דתורה שזהו מ"ש עוטה אור כשלמה³³⁸ ממש שמקיף לראש ורגל כא' והוא מקיף דח"ע דתורה אור שבלתי מוגבל באותיות (כטעמים ונגינות כו'), וע"י