רטו, ד

ונשמתא³³⁰ וכמ"ש בזהר שהוא מזונא דקי'³³¹ ביותר כו', עכ"ז הרי בא בירידה והגשמה למטה למזון הנשמה והגוף יחד כמזון גשמי. אך עיקר המשכת המן הי' בשבת בבחי' הפנימי' הרוחניות שלו כמו שהוא במקומו למעלה, והוא מה שירד בשמים העליונים מלמעלה מן השמים דהיינו בחי' פנימי' התעה"פ שנק' עדן העליון שיבא בגילוי בעוה"ב, ובכל שבת יש מעין יום שכולו שבת³³² דעוה"ב ע"כ עיקר זמן התגלות האור ההמשכה דמן מן ההעלם דעדן העליון במקור³³³ למעלה הי' ביום השבת דוקא על כל הו' יומין דחול כנ"ל, אבל אינו יורד בהגשמה למטה כלל וד"ל). ואע"פ שבכל שארי שפע והמשכה גשמיות יורד ונמשך בשבת כמו בחול ממש כמו שיורדי' גשמים ומצמיחי' בארץ³³⁴ כל צמח תבואה ופירות וכה"ג, זהו מפני ששרש שפע זו רק בבחי' החיצוני' ואחוריים דחכמה שהוא כללות השפע האלקי' [ה]חיצוניות דמע"ב, ואם הי' השביתה והעלי' אל העצמי' גם בחיצוניות הי' הכל חוזר למקורא דכולא כו'³³⁵ גם בחי' הדבור די"מ הי' חוזר למקורו והי' ב[י]ט[ו]ל במציאות בכל העולמות כו'. אך העלי' ושביתה דשבת בכלל ו[ב]פרט אינו רק בבחי' הפנימי' דחכ' ומדות ודו"מ ולא בחיצוניות כמ"ש במ"א שהעלי' ושביתה גם בחיצוניות לא יהי' רק לע"ל בעוה"ב שאז נאמר ושבתה הארץ שבת לה'³³⁶ כו' שזהו ענין השביעית. אבל המן לפי שהי' מבחי' הפנימי' ועצמי' דאור החכ' והכתר כנ"ל ע"כ לא ירד למטה בהגשמה בשבת רק כמו שהוא במקורו למעלה בעצמות המאציל הוא שנתברך בשמים העליונים כנ"ל וד"ל) (ודוגמא לזה כמו סודות ופנימי' רזין דאוריי' שעיקר זמן התגלותם מן ההעלם דח"ס בבחי' פנימי' כמו שהוא באצי' היינו בשבת דוקא שסוד ה' מתגלה ליריאיו בכל שבת בחידושי אור החכמה בחכמת הקבלה הפנימי' דוקא דהיינו כמו שהוא למעלה במקורו (כמו אסתכלנא ברזא דחכ[מתא])³³⁷, כידוע דזמן לימוד הקבלה³³⁸ שהוא³³⁹ באצי'³⁴⁰ היא בשבת דוקא כר"ת דהשתחוו לה'³⁴¹ כו', אבל ירידתם למטה ממש בהגשמה גשמי' כמו להסביר במשל בנפש השכלית הוא בחול).

אך עדיין אין זה מובן דאם מטעם זה שבחי' פנימי' העונג הנעלם שב[בחי'] פנימי' הח"ע לא יוכל לבוא במורגש ובהגשמה למטה בשבת לפי ששרש השבת בפנימי' החו"כ³⁴² שנק' קדש מלה בגרמי' כנ"ל, א"כ למה א' וקראת לשבת ענג שזהו בחי' ירידת ההמשכה דעונג העליון דשבת עילאה שנק' שבת להוי' דאצי' למטה בהגשמה דוקא כמ"ש בזהר דאתענוג מענגי' דישראל³⁴³ בסעודת השבת כמ"ש בסעודת דשבת דא היא