רטו, ג

למעלה מן ההשתלשלו' דזמן ומקום כו', א"כ אדרבה היא הנותנת שיומשך בהתחלקות בזמן ומקום דוקא כנ"ל. ועוד יש להבין מה שהקשה בזהר עמ"ש ויברך אלקי' את יום השביעי כו' דאם ברכת[א] דמזונא³²⁵ [דמן] לא אשתכח כו'³²⁶ מאי ברכתא אית בי' כו'. אמנם הענין הוא דאדרבה דזה שלא הי' יריד' המן ביום השבת זהו הוראה גמורה על עיקר ומקור הברכה דכל וי"ו ימי החול שהוא בשבת דוקא ע"כ לא ירד המן בשבת. כי הנה מבואר למעלה בשרש בחי' ההתחלקו' וההתכללות שבבחי' המקיף דח"ע הוא בחי' מקור ההתחלקות דוקא לכל מדה ומדה בפ"ע באופן מיוחד באו"כ כו', וזהו בא מסיבת ההתכללות דכל ההפכיים יחד בבחי' המקיף כמו השמי"ם מספרים כו' שהן בבחי' מקיף א' יום ליום יביע אמ"ר בבחי' התכללות זע"ז דוקא (וכמו ביריעות דמשכן שהי' התכללות מכל הגווני' ההפכיים שש משזר תכלת וארגמן כו'), ואח"כ בא בהתחלקות בו' מדות דאו"פ בכלי מיוחד (כמו התכללות דאוי"ר שכליי' במוח בינה בהעלם כו'). וכך הוא בענין שרש המשכת המן בכל וי"ו ימי החול שעיקר ומקור הברכה הכללי' שלהם הי' בשבת דוקא והוא מה שנמשך במקור הנעלם דמקיף דמדות דח"ע שנק' שמים העליונים שכלולים שם הכל כא' כו', והמשכה כללי' זאת נמשך מלמעלה מן השמים העליונים לשמים תחלה (כמו שאו' בשבת השמים מספרים כו') ואח"כ יורד מן השמים לארץ בכל יום ויום בכל וי"ו יומין דחול בהתחלקות זמ"ז, ונמצא דעיקר ומקור השפע הכללי' שנמשך הי'³²⁷ בשמים העליוני' על כל וי"ו ימי החול הי' בשבת דוקא. ומ"ש ביום הז' שבת לא יהיה בו היינו שלא הי' יורד המן מן השמים לארץ³²⁸ ביום השבת כמ"ש היום לא תמצאוהו בשדה דוקא, אבל בחי' מקור השפע דמן הכללי' מלמעלה מן השמים לשמים תחלה הי' דוקא ביום השבת ומזה נמשך בהתחלקות כל וי"ו ימי החול, כי הוא בחי' מקור הכללי לכל פרטי ההתחלקות דוי"ו ימי החול שירד המן בכל יום ויום מן השמים לארץ כנ"ל וד"ל.

(והטעם הוא כי בחי' ירידה זו שירד המן מן השמים לארץ הי' בחי' התגלות[ו] לבא בהגשמה ממש עד שדכו במדוכה כו' וזה א"א להיות בשבת בבחי' פנימי' אור [ו]שפע כזו [oldpage_624] ּ שהוא המן ששרשו בבחי' פנימי' הכתר³²⁹ שהוא פנימי' דע"י כנ"ל, שבשבת בו שבת וינפש בבחי' פנימי' ועצמות התעה"פ דפנימי' הכתר וגם בחי' החכמה עולה בפנימי' הכתר שהוא בעצמות המאציל ממש, ע"כ לא יוכל לירד ולבא למטה בהגשמה להיות במזון גופני ממש. ואע"פ שנק' מזונא דנפשא ורוחא