קכא, ב

שיום הא' דשבוע זו הוא בחי' חסד שבחכ' ויום הב' גבו' שבחכמה עד מל' דחכ' ביום הז' לספירה דוקא שהוא יום הח' לאכילת מצה בליל א' דפסח, ולפ"ז יוקשה יותר איך א' ז' ימים תאכל שזהו רק עד יום ו' לספירה דשבוע הא' והל"ל ח' ימים³¹² תאכל כו'. אלא ודאי מכאן מוכח דציווי [זה] דז' ימים לדורות קאי³¹³, משום ד[ב]פסח מצרים לא הי' [ה]ציווי דמצה רק על יום א' דפסח, ולדורות ג"כ אין מצוה וחובה לאכול מצות כל ז' הימים אלא רשות כמו שא' מה שביעי רשות³¹⁴ כו', רק לענין המשכות בחי' מוחי' דאבא בכל ימי הספי' הוא שאו' מצות יאכל ז' הימים והן³¹⁵ ז' הימים דשבוע הא' דספי' יאכל מאכילת מצה דליל א' דפסח להיות בחי' המשכ[ה] כללית [oldpage_302] ּ שמתחלק ממנו לפרטים כנ"ל וד"ל.

ושרש הענין הוא לפי שביום א' דפסח נמשך מבחי' מקיף דחסד הכללי דאבא והוא בחי' רב חסד דע"י דבי' אחיד אבא³¹⁶ שהוא מקור החסדי' שבבחי' מקי[פי'] דוקא והוא ענין ענני כבוד כידוע, וכמ"ש וענן ה' יומם³¹⁷ במ"ם כפולה כמו יומם יצוה ה' חסדו³¹⁸ שהוא בחי' המקיף דחסד הכללי שכולל ז' המקיפים דז"מ דחכמה הבאים בפרטות בבחי' או"פ כו'. וזהו ענין יום הא' דפסח [שהוא] יום שיצאו ממצרים וענן ה' עליהם שהוא בחי' מקיף דחסד עליון דאבא הכללי, וע"ז א' מצות יאכל את ז' הימים שיאכל [לשון] ממילא, שממילא נמשך ממנו בחי' המוחי' דאבא בכל ז' הימים דשבוע הא' דספי' שבא בהתחלקות בז"מ [דאבא]. אבל מ"ש תחילה ז' ימים תאכל מצות קאי על ז' ימי דפסח כפשוטו שע"ז א' תאכל ולא יאכל שהוא מצות מצה ז' ימים לדורות אעפ"י שבפסח מצרים לא הי' חובה ומצוה רק על³¹⁹ יום הא' כנ"ל וד"ל. וביאור ענין המקיף הזה דחסד שהוא שרש ענין ענני כבוד כו' הוא האור העליון שא"א שיבא בגילוי או"פ בכלי רק מקיף וסובב מבחוץ עליהם להגן ולשמור מן החיצונים, וכמו שהי' ענן ה' שהי' הולך לפניהם דכתי' וה' הולך לפניהם³²⁰ יומם בעמוד ענן כו' וכתיב ויסע עמוד הענן³²¹ מפניהם ויעמוד מאחריהם לקבל אבנים ובליסטראות דמצרים כו' הרי הי' להם למגן ולמחסה מפני מצרים, וכך הי' בענני כבוד שבמדבר שהי' או"מ זה מבער הקליפו'³²² דנחה"ק³²³ ועקרב כו' כי זהו בכח המקי[פי'] דוקא (שמסמא עיני החיצונים³²⁴ כי לא יוכלו להסתכל באו"מ כמ"ש בענין התכלת³²⁵ שבציצית), וגם כאן במקיף זה דחסד עליון דאבא שביום א' דפסח נשמרו מאליו³²⁶ מיניקת החיצונים וכמ"ש ליל שמורים הוא לה'³²⁷ כו'. ומזה הטעם לא הי' פסח