קכא, א

שבעצמות אור אבא בדרך כלל[ות] דוקא ואח"כ ירד ונמשך מבחי' אור זה ממש בדרך פרטי' בכל ז' הימים להאיר בכל יום ויום מז' הימים, וז' הימים הללו הן בחי' ז"מ³⁰⁹ [דחכ' שהן ז' מדות] דאבא עצמו שהוא בספירה דשבוע הראשונה, כי הגם שמ"ט ימים הללו שכללותן [הן] ז' שבועות הן נש"ב דוקא כידוע, אבל בשבוע הא' הן כללות כל השפע דאור אבא באימא שבכל ימי הספי' יום [ה]א' הוא חסד שבחכמה ויום הב' גבו' שבחכמה עד יום הז' מל' דאבא כי בז' הימים דשבוע הא' נכנסי' מוחי' דעצמות אבא באימא בתחלה ואח"כ נמשך מז' הימים האלה לשאר המדות שבבינה בשארי השבועות (ולא יקשה דא"כ לא נשאר למספר ימי הספי' דמדות דבינה רק ששה שבועות לבד וחסר בה [מדת] ספי' החסד, הענין הוא דבחי' החסד דשבוע הא' דבינה כלול במדות החסד דאבא בכל פרטי ז' המדות שבה חסד שבחסד גבו' שבחסד כו' כדי להאיר בגילוי בכל המדות דבינה כו' וד"ל). וזהו מ"ש מצות יאכל ל' פועל יוצא שיאכילו לז' [ה]ימים הראשונים האלה מצות³⁰⁹ מעצמות אור אבא שמהם וע"י יושפע אור אבא לשאר השבועות דמדות דאימא, לפי שבהם צריך שיכנסו מוחי' העצמי' דאבא תחלה [ואח"כ] כאשר ניזונים תחלה יהי' נמשך, [ונמשך] מהם למדות דבינה [ב]כל פרטי הימים שבימי הספי' מטעם הנ"ל [במצה] וד"ל.

והנה מעתה י"ל מה שבפסח מצרים לא נצטוו לאכול מצה ז' ימים רק בביאתם לארץ דוקא, וכמ"ש והי' כי יביאך אל ארץ כו' ז' ימים תאכלו³⁰⁹ מצות כו' עד מצות יאכל כו' משמע כי יבואו אל הארץ דוקא מצוה לאכול ז' ימים ו[ב]פסח מצרים לא הי' עיקר המצוה רק יום א'³¹⁰ בלבד ומצות מצה ז' [ה]ימים אינו אלא לדורות [לבד] כו'. אך הנה באמת לפי הנ"ל במצות יאכל [את] ז' הימים שהן ז"מ דאבא הרי יום א' דפסח הוא בבחי' החסד דאבא כנ"ל, והרי הטעם הוא בזה כ[ד]י שיומשך בשבוע הא' במדות דאבא תחילה ומהם יומשך למדות דבינה בשאר הימים כנ"ל, וזהו פלא לכאורה הרי³¹¹ יום הא' אינו בכלל [מנין] ימי הספי' כלל שהרי הספי' מתחיל בליל ב' דפסח שהוא התחלת שבוע הא' ואיך א' ז' ימים תאכל מצות, מצות יאכל את ז' הימים דקאי על יום א' דפסח עד יום הז'. וצ"ל דעיקר המצוה דמצה הוא בליל יום א' דפסח שלפני הספי' [ד]שבוע הא' דוקא מפני שאז הוא עיקר התלבשות כללי' דמהו"ע דאבא למטה במצה שהוא בחי' קטנות דאבא כנ"ל, ומזה דוקא נמשך פרטי התחלקות ההמשכות דבחי' מוחי' דאבא בשבוע הא' מליל ב' דפסח ואילך,