קכ, ד

שהרי התינוק יודע לצרף אותיות מעט בדיבור גם טרם שיטעם טעם לחם גם בימי יניקתו וא[ין יכול] לקרות אבא [בהכרה] עד שיטעום טעם דגן כו'), וע"כ אין במצה טעם מורגש [כלל] כי הטעמים דלחם הוא בטעמים שבחכמה כחיך יטעום אוכל גשמי כך יטעום טעם רוחני' השכל וחכ' כמו טוב טעם ודעת למדני³⁰² כו' וזהו באו"כ³⁰³ שבחכ' או חו"ב שבכת"ר כו'. אבל שרש המצה בלמעלה מן הטעם שבחכמה כתינוק שגם בטעמו טעם דגן אינו מרגיש הטעם [ד]לחם כלל בהבחנה טובה כגדול, והמצה גם בגדול האוכלה במצות אכילתה בפסח אינו מרגיש בה טעם לחם כמו התינוק כשאוכל לחם ממש שטעם לחם אצלו בבחי' קטנות מאד. וכמו"כ המצה שאין בה טעם גם בגדול כו' נק' לחם עני שלמטה מן הדעת ושרשה בלמעלה מן הדעת שבחכ' (שיתגלה לע"ל וע"כ נא' ולא ילמדו עוד כו'³⁰⁴ שלמעלה מאולפנא ולימוד דחכ' בבינה ולמעלה גם מפל"א שנהפ"ך לאל"ף³⁰⁵ שנק' ח"ס כו' כנ"ל ע"כ כולם ידעו אותי פי' שיכירו אותי ממש מה שעכשיו למתב"כ³⁰⁶ וז"ש איהו אמת ואיהי אמונה כנ"ל וד"ל). והטעם לכ"ז הוא מפני שבפסח הי' בחי' הדילוג הגדול ממהו"ע אוא"ס [ב"ה] שבפנימי' ע"י וא[ב]א כו' כנ"ל, ולהיות כן הי' מן ההכרח שיתלבש בבחי' הקטנות ביותר דמצה שהיא [ה]אמונה הפשוטה כי זהו הכלל כל הגבוה גבוה ביותר כשיורד למטה מתלבש בלבוש היותר נמוך דוקא כנ"ל באריכות. וזהו עיקר הטעם למצות המצה שאין בה התנשאות והגבהה דמדות ולא טעם דשכל רק כמו בחי' דומם בעלמא כו', משא"כ שאר יו"ט שההתלבשו' הוא בתפלה וההלל בקריאה בדיבור בכוונה שהן יותר גבוהים במדריגה, והוא לפי שהתלבשות [ד]אור אבא באימא בשאר יו"ט הוא רק מבחי' נה"י דאבא לבד כנ"ל בענין מקרא קדש וד"ל (ומה שאו' הלל והגדה על ד' כוסות הכל הוא רק בענין זה דיצ"מ [שיצאו] מאפילה לאור גדול³⁰⁷ בבחי' הקטנות דאמונה כמ"ש עבדים היינו³⁰⁸ לפרעה [במצרים] ויוציאנו ה' כו' כמ"ש בכוונות בסידור).

ובכל הנ"ל יובן מ"ש והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כו' ועבדת את העבודה הזאת עד מצות יאכל את שבעת הימים, וי"ל מהו יאכל ל' פועל יוצא כו', [oldpage_קנ] ּ דהנה מבואר למעלה דליל א' דפסח הי' בחי' הדילוג ממהו"ע דאוא"ס ב"ה