רמד, ד

נחלה בלי מצרים²⁰⁷ כו' כמ"ש במ"א²⁰⁵. והיינו כמו בחי' אורות דתהו שהם בחי' אורות הבלתי מוגבלים בכלי', וזהו עיקר ההפרש בין בחי' התהו לבחי' התיקון שבחי' אורות דתהו הם למעלה מהתלבשות בכלים ובחי' התיקון האורות מתלבשים בכלים דוקא. והיינו מטעם שהאורות דתהו²⁰⁸ מיוחדים יותר בעצמות המאציל והם אורות תקיפים וחזקים ביותר²⁰⁹ ע"כ לא יכלו הכלים לסבול את האור ולהגבילו בתוכו, ע"ד דוגמא הנ"ל שמרוב אדם לא יכילם בתי העיר אותם בהגבלת חומה כנ"ל (וכמ"ש בס"י שהבתים נק' אותיות וכלים²¹⁰ וכמ"ש ה' אבנים²¹¹ בונות ק"ך בתים כו'). וביאור הדברים ידוע עד"מ מהארת אור שכל עמוק שבלתי מוגבל ומתיישב בכלי המוח אותיות המח', ועד"ז²¹² רמזו באמרם לעתיד פרזות תשב ירושלים שלמעלה שהוא בחי' בנין המל' באו"כ שנק' בתים ואותיות שמהם האור דמל' בלתי מוגבל בכלי כלל (כי הגבלת החומה הגם שנק' אור מקיף כמ"ש ואני אהי' לה חומת אש²¹³ כו' מ"מ הוא המגביל לאור, כידוע שחומת אותיות חותם אותיות תחום²¹⁴ כו', לפי שהמקיף מגביל לפנימי כמו הכלי שמגביל לאור כי שרש הכלי בבחי' מקיפי'²¹⁵ כו' כידוע במ"א וד"ל). וזהו צדקת פרזונו בישראל פי' בחי' פרזון שהוא [בחי'] אור בלתי מוגבל בכלי יומשך ויתיישב בכלי²¹⁶ שהוא בחי' התיקון שהוא חיבור האור בכלי דוקא, והיינו שיאיר בחי' אורות דתהו בתיקון שנק' ישראל כנ"ל, כי מתחלה קודם שבאה דבורה חדלו פרזון בישראל עד שקמתי דבורה כו' דהיינו שלא האיר אור בלתי מוגבל רק בחי' אור המוגבל בלבד, אבל ע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו דתהו בישראל בבחי' כלים וע"ד שיהי' לע"ל דכתיב פרזות תשב ירושלים כו' וד"ל.

ומ"ש צדקת פרזונו כו' ע"י הצדקה דוקא, הנה כתי' צדקה תרומם גוי²¹⁷ ופי' גוי הוא בחי' נה"ב²¹⁸ שבאדם ששרשה בבחי' נוגה דעשי' שנפלו בשבירה כו' כידוע בענין ז' מלכין קדמאין שמתו²¹⁹ ונפלו בבחי' ב"ן דבי"ע כו'. והנה כשהאדם עוסק במו"מ בכל יגיעת נפשו הבהמית הנק' יגיע כפו ומרויח ונותן מזה צדקה הנה בזה הוא מעלה נפשו הבהמית לשרשה בבחי' התהו שהי' קודם השבירה (ולזה רמזו רז"ל יגיע כפיך²²⁰ כי תאכל אשריך בעוה"ז בבחי' התיקון וטוב לך לעוה"ב דוקא מפני טעם הבירורי' דרפ"ח כו'). וז"ש צדקה תרומם גוי שהוא נה"ב