קא, ד

בבחי' החו"ב להבין ולהשכיל דבר מה שחוץ לעצמו כמו דוגמא דחו"ב בנפש אדם כחכמת שלמה שדיבר דברי חכמה בכל הדברים כמ"ש וידבר ג"א משל²³⁰ כו' וידבר על העצים²³¹ מן הארז כו', שהרי [oldpage_קצב] ּ למעלה באצי' הוא תכלית היחוד האמיתי בא"ס עצמו דאיהו וחיוהי חד כיחוד עצם אורות דחו"ב בעצמות הנפש דאדם ואין דבר חוץ מעצמו' המאציל כו' (כשלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג), וא"כ איך שייך לומר לשון חכים ומבין באיזה דבר מה כו' (ואם הכוונה על עצם אור החו"ב שבא"ס עצמו דלתבונתו אין מספר²³² כלל שהוא בחי' כח חכמתו העצמי שבחכ' דתורה הקדומה²³³ שנק' משל הקדמוני²³⁴ שלמעלה מאורות דחו"ב שנאצלו בכלים [ב]חכ' מוחא כו', הרי ע"ז א' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' (כמשי"ת), אלא צריך לומר דהכוונה הוא בבחי' חו"ב דאצי' שהוא שנאצל אור הח[ו"ב] להשכיל ולהבין בעצמות אור א"ס כמו דוגמא דחו"ב שבאדם שיכול להשיג באמיתת אור עצמות הנפש כנ"ל, אך זהו רק בבחי' השגת המציאות לבד ובדרך שלילה לבד כנ"ל, כך יובן למעלה דמה שנק' חכים באו"כ אינו אלא להשיג בכח החכ' דאצי' (שנק' אור אבא²³⁵ ) בהשגת המציאות לבד בעצמות אוא"ס דהיינו במה שיש מציאות דאוא"ס פשוט בתכלית כו' ולא שישיגו בחי' חו"ב למהות ועצמות דא"ס כלל שהרי אמר לית מח' תפיסא בי' כלל, ופי' [מחשבה] חש"ב מ"ה²³⁶ דחכ' כולל ב' בחי' דחו"ב דלית שום מח' ת"ב אפי' מח' הקדומה [דח"ע הקדומה] שלפני האצי' כו' אלא רק בהשגת המציאות לבד כנ"ל, מאחר שגם בחי' חו"ב שלפני האצי' נמשך מעצמות אוא"ס הפשוט בתכלית שלמעלה מכל מציאות דבר מה אף לא בהעלם דחכ' ורצון ועונג וכה"ג וכנ"ל וכמ"ש ולאו מכא"מ כלל כנ"ל, וא"כ איך יושג מהו"ע ית' בחו"ב דאצי' ואף לא בחו"ב הקדומה שכלול בעצמות (כחו"ב שכלולים בעצמות הנפש דכלא חשיבי רק שמתלבשת בהם בבחי' עצמיות (כמשי"ת) (ועכ"ז בחו"ב דתושב"כ ושבע"פ נתפס מהו"ע ית' ממש כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי'²³⁸ עצמי' כו' בנפש²³⁷ השכלית שנק' עצם הנפש ע"ש כח השכל דהוא המדע²³⁹ כו') שהוא שדיבר ג"א משל שהן הכל בתוה"ק שנק' משל הקדמוני כו', וגם בחו"ב זו שנק' חו"ב דלא ידיעא כלל כי המה כלולים בעצמות א"ס ממש כמ"ש והחכמה מאין כו' כלומר מאין והיכן שרשה דלא נודע שרש מציאותה כלל ואיזה מקום בינה²⁴⁰ בשרשה הראשון, אך אלקים הבין דרכה דחכ' כמו שהיא בשרשה העצמית והוא ידע את מקומה²⁴¹ דבינה כו' כמו שיודע