מב, ד

שלא נז' היפך התנין למטה במעשה דאהרן רק במעשה דמשה שהי' צריך לזה שיתחזק הדבר הזה ע"י משה עצמו דוקא, כי לכאורה לא הוצרך להראות אות זה למשה עצמו שהוא הי' מאמין לדבר ה' שדיבר אליו רק לחזק לב ישראל ע"י כו' כמ"ש וילך משה ואהרן ויאספו כו' ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם²⁶⁵ כו' (ומטה אהרן זה²⁶⁶ הוא מטה האלקים דמשה²⁶⁷ כו'). והנה גם חרטומי מצרים יכלו לעשות כן להפוך המטה לנחש להיות כי ידעו בשרש [ו]מקור יניקתם באחוריים דשם אלקי', א[י]ך שיורד ונמשך בהשתלשלו' רבות וצמצומים גדולים עד שנהפך המטה לנחש דקליפה כו', ועכ"ז הראה להם משה עוד שאין גם בזה שנעשה תנינים שום פירוד מיחודו ית', והוא מה שבלע מטה אהרן את מטותם. כי הנה בחי' המטה שלהם ג"כ²⁶⁸ כמו שהן למעלה בשרש אחיזתם במקור ושרש שרשם בקדושה העליונה דבחי' אור החסד דשם הוי' דאצי' שמאיר עד צמצום האחרון דשם אלקי' במ"ח צירופי' האחרונים²⁶⁹ כו', גם שם נכללים ובטלים במציאותם ומתייחדים ממש בתוך מטה אהרן דוקא שהוא בחי' מטה האלקי' דמשה שהוא המקור הראשון הכללי לכל הטיות והמשכות דחסדים העליונים שמטה כלפי חסד כו' שעדיין הוא בבחי' יחוד האמיתי בעצמות אוא"ס ב"ה והוא בחי' נהר שיוצא מעדן שהוא גילוי בחי' רב חסד שבתענוג הנעלם כו' וד"ל. והוא הנק' מטה אהרן כאשר נמשך ויורד למטה להטות כלפי חסד שזהו שרש מדריגת אהרן²⁷⁰, כידוע בענין ענני כבוד שהי' בזכות אהרן²⁷¹ כו' וכמ"ש כי ענן ה' יומם²⁷² כו' והוא מ"ש יומם יצוה ה' חסדו²⁷³ כמ"ש בזהר. וזהו ויבלע מטה אהרן את מטותם שבלע אותם וכללם בעצמות[ו] ממש ולא נמצאו במציאות שלהם כלל להורות שנתבטלו במציאות אל מקור הראשון שמטה כלפי חסד בקדושה, שמשם הולך ומשתלשל בבחי' מותרי החסדים גם למטות דמצרים כידוע וד"ל.