קמח, ג

ונטה את יד"ך מלמעלה למטה אחר העלי' דרצון הקדום בעצמו' ממש לעשות מהעלם העצמו' דים ליבשה וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו' דהנה מובן מכל הנ"ל דבקי"ס הי' התגלות העצמו' דא"ס ב"ה ממש כמ"ש זה אלי כו' כנ"ל. והנה מבואר למעלה שרש ב' מיני השתלשלות יש מיש ויש מאין והוא ההפרש בין השכל ומדו' לבחי' נקודת הרצון שבלב הפנימי' שחפץ לחיות ולא למות כו' שזהו בחי' אין של היש דשכל ומדות כו' והשגות בגדולת ה' והמדות שנולדים מזה הם בבחי' לבושים שזהו מיש ליש כו'. והנה בשעת קי"ס שהי' אז הגילוי מבחי' העצמו' ממש כנ"ל שאינו נתפס רק בנקודת הלב שנק' רעותא דליבא בחי' האין ולא בשכל ומדות דלמת"ב כו' כנ"ל, א"כ ודאי הי' בכנ"י בשעת קי"ס מבחי' נקודת הלב ובאתעדל"ת ודאי אתעדל"ע¹⁴⁵ ג"כ נתעורר למעלה מבחי' עצמו' אוא"ס שבפנימי' רצה"ע שלמעלה מבחי' הלבושים דחכ' ומדו' עליונו' שנק' בי"ע דאצי' כו' שהן יש מאין ולא בחי' אין עצמו כו', ולכך אמר זה אלי ממש והיינו בשעה שעברו ישראל בתוך הים ביבשה שהי' אז גילוי אור העצמו' דא"ס ב"ה קבלו כנ"י אור זה בנפשם עצמיו' ממש לדורות הבאים אחריהם עד ימות המשיח שיוכל כ"א מישראל לקבל אור העצמו' דא"ס ב"ה, והוא במה שיוכל לבא להתפעלות נקודת הלב הפנימי לידבק ולהיכלל בעצמו' א"ס דוקא שבזה הוא שורה דוקא, שבאמת זהו דבר פלא גדול מה שאנו רואים שיכול גם פחות הערך לעשות תשובה שלימה מקרב ולב עמוק עד שתכלה נפשו מנקודת הלב לאור עצמו' א"ס ב"ה, וכן יוכל כ"א להתפעל באה"ר בתענוגי' להתענג על ה' בכלות הנפש כמו כלה שארי ולבבי כו', ואין זה כ"א מצד שכבר קבלו אבותינו בעברם בים ביבשה מאור העצמו' דא"ס כשהפך ים ליבשה כמ"ש זה אלי כו'. וראי' לזה שהרי קי"ס הי' הכנה למ"ת¹⁴⁶ והיינו מה שבמ"ת האיר פניו אליהם בי' הדברות שיהי' אור העצמו' ממש שוכן בהם ע"י תו"מ לדורות בבחי' שו"ב כמו במס"נ דרצוא הנ"ל וד"ל. וז"ש הפך ים כו' שם נשמחה בו כו' והל"ל שם שמחנו בו דקאי ארישא הפך ים כו' אלא מפני שהי' בקי"ס עיקר גילוי אור העצמו' בנפשם האלקי' להיות הארה והמשכה זו בקביעות בנפשם לזרעם אחריהם לדורי דורות בכל צל ימינו עלי ארץ¹⁴⁷ כו' ע"כ א' שם נשמחה בו לשון להבא כלומר שתמיד נשמחה בו בשמחה שמצד העצמו' ממש כמו וישמחו בך¹⁴⁸ ממש כו' שכ"ז אינו רק מחמת השמחה בעצמו' בשעת קי"ס כשאמר זה אלי כו' והוא שרש ומקור השמחה בעצמו' לדורי דורות וד"ל.