קכ, ב

למציאות יש דבינה בלא שפע אין דחכמה אפי' רגע א' והלא²⁶⁶ ענין יחוד דחו"ב בכל ימי החול בכל יום שנק' [חידוש] מע"ב, [דבראשית] הוא בחי' אין דחכמה ומע"ב הוא מה שנמשך לבינה כמ"ש בראשית [ד]חכמה ברא אלקי'²⁶⁷ בחי' בינה דאבא א' לאימא²⁶⁸ כאומן המצווה לעשות כו', וחידוש זה מאי"ן לי"ש בחו"ב הוא מקור כל שפע די' מאמרות בדבור בכל יום ויום [ממש] כמו שאו' מחדש בכל יום מע"ב²⁶⁹ כמ"ש כולם בחכ' עשית בבינה²⁷⁰ כו' וזהו ברוך אומר ועושה²⁷¹ בתמידות דוקא וד"ל (ואם נפסקה²⁷² הארת המשכיל בשכל והשגה דבינה ממילא נפסק אור החכמה²⁷³ המח' והדבור וא"כ ודאי יש הארת אור אבא באימא בכל צירופי אותיות מו"ד דמע"ב בכ"י). אמנם הנה אין הארה זו מחכמה לבינה בכל ימי החול רק מבחי' התחתונה לבד²⁷⁴ אע"פ שמ[ת]חדש בכ"י, והוא רק [oldpage_קמט] ּ מבחי' אותיות שבה שנק' חיצוני' ואחוריי' כידוע בכל עו"ע משפיע ומקבל, והוא רק כמו הברקת אור החכמה כטיפה שנובעת מן המעיין ומשפיע²⁷⁵ בנהר אבל עיקר החכמה נשאר בהעלם בעצמו ונק' מעיין סתום כו'. אך בשבת מאיר מבחי' העלם דאור אבא בפנימיות שבנה"י דהיינו מבחי' אין דחכמה כמו שהוא טרם שבא לגילוי בבינה מאין ליש בהשגה כו' והוא הנק' קדש מלה בגרמי'²⁷⁶ כו', והטעם הוא לפי שבו שבת מכל מלאכתו²⁷⁷ שהוא בחי' או"ח דמע"ב [בכלל] כמשל של הכח מיגיעו חוזר²⁷⁸ למקור הראשון שהוא העלם אין דחכמה כמו שהיא טרם ירידתה בבינה כו' ונמצא בחי' בינה כלול בחכ'. וביו"ט הגם שהוא ביומין דחול נק' מקרא קד"ש העליון דאבא לפי שמאיר בבינה מאין דחכ' הנעלם שנק' קדש ממש ולכך נק' מקרא קד"ש דזמי[ני]ן מקדש העליון כו' (כמ"ש בזהר והובא באורך²⁷⁹ בסידור²⁸⁰ ). אמנם ג"ז אע"פ שהוא למעלה מיחוד חיצוני' דאו"א בחול בחידוש מע"ב מ"מ אינו בא רק בדרך קריאת שם בעלמא מקדש העליון דחכ', ואף גם בשבת עצמו שנק' קדש ממש היינו רק לגבי שפע דאין דחכמה שנמשך לבינה בגילוי ממש כמו בחול נק' העלם אבל [אין] זה מהו"ע דחכ' כמו שהיא במקורה באין ממש כמ"ש והחכמה מאין תמצא²⁸¹ [מ]אין ממש (עד"מ מעיינות תהום כמ"ש במ"א) שהוא פנימי' הכתר (שנק' כשב"כ²⁸² כמ"ש בע"ח הכלל דפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י²⁸² ממש, משא"כ חכ'²⁸³ שנק' חכמה שבכתר בא לידי גילוי גם בשבת כמ"ש וקראת לשבת ענג²⁸⁴ כו' שהוא בחי' ירידת דאו"י אחר העלאה דאו"ח כמשל מים העליונים²⁸⁵ למקור חוצבם כו' כידוע) והוא בחי' ג"ר דאבא שאינו נמשך לבינה כלל, וכמו ענין