סד, ג

שמקודם כמ"ש ג' דברים באים כו', הרי הי' יכול להיות זה בלא גלות כו'. אך הענין הוא כנ"ל בענין רם על כל גוים כו', שאצל הגוים הוא בבחי' הרוממות והתנשאו' שבעצמותו ממש בבחי' המקיף העליון ביותר כנ"ל, ששם אין הפרש בין אור לחשך וקדש וחול ויכולים הכל לקבל בשוה כו' (שאין צדקת הצדיק פועל שם בחי' תוס' אור ולא רשעת הרשע פועל גרעון האור להיותו מובדל ומרומם מכל ההשתלשלו' כנ"ל, ולכך איוב הגם שהי' צדיק גמור וירא אלקים וסר מרע²³⁰ שאין כמוהו א' אם צדקת מה תתן לו כו' לפי שהי' מאוה"ע שמקבלים מבחי' המקיף דרוממו' דשם דוקא אם צדקת מה תתן לו להוסיף אור ואם רבו פשעיך מה תעשה לו לגרוע האור כו' וד"ל). אבל כשירד ה' על ה"ס בבחי' האר' אור פנימי ועצמו' לישראל לבדם וא' אנכי ה' אלקיך²³¹ דוקא כו', הרי ירד אור זה מבחי' הרוממו' דעצמות ממש בא' אנכי ממש ומשם דוקא הובדלו ישראל בבחי' הפנימי' ועצמו' מפני שהבדיל שם דוקא בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים כנ"ל להיות אנכי ה' אלקיך דוקא וירד[ה] שנא[ה] כו' כנ"ל, אז עיקר ההבדלה אשר נבדלו ישראל בזה זהו במה שקיבלו תו"מ דוקא בסור מרע ועש"ט ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שכלולים באנכי ולא יהי' לך, שיהי' בחי' הטוב שלהם במצות מעשיות פועל למעלה בחי' תוס' אור גדול מעצמות הא"ס באצי', ולהיפך מל"ת יהי' גרעון האור באו"כ כידוע במ"ש הפושעים בי בגופא דמלכא²³² כו', שזהו היפך גמור ממ"ש אם צדקת מה תתן לו שאינו אלא באוה"ע דוקא לפי שהפרידן מיחודו²³³ העצמי שבתו"מ ואינם מקבלים רק מחיצוני' דמקיף העליון מרחוק דוקא ולא מקרוב כלל כמ"ש רם על כו' וד"ל).

וזהו הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים תחלה קודם מ"ת דוקא, לפי שבכדי שיובדלו ישראל למעלה בבחי' הרוממות דעצמו' א"ס בבחי' הפנימי' ועצמו' בקבלת תו"מ שהוא בחי' המשכ' הפנימי' דשם הוי' העצמי שלא נודע גם לאבות כלל, היו צריכים להיות תחלה בגלות מצרים שיהיו משועבדים תחת שר של מצרים וישלוט עליהם שעי"ז יהיו גם המה בבחי' ההסתלקו' למעלה לקבל מבחי' הרוממו' דמקיף העליון שע"ז א' רם על כל גוים כו', שזהו דוקא בשעת ממשלת שר של מצרים שיכול לומר לי יאורי²³⁴ כו', וכמ"ש מי הוי' אשר אשמע בקולו²³⁵ להיותו מקבל מבחי' מקיף שלמעלה מהשתלשלו' דשם הוי' (כמבואר בפ' שמות באריכות²³⁶ ) שז"ש המגביהי לשבת כו' כנ"ל. אך במה ששיעבד פרעה בישראל בחומר ובלבינים עד שעלה שוועתם כו',