צא, א

מן הראש²⁰¹. וז"ש ויוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטוי' דוקא שלא ע"י המדות שברצה"ע אלא ע"י [המדות ד]חו"ג שבפנימי' ועצמי' דוקא שלמעלה מראש וגלגלתא דא"א כו' ומטעם הנ"ל בענין הגורלות וד"ל).

[ה] ומעתה י"ל ענין מ"ש ועבר הוי' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזות דוקא אז ופסח הוי' על הפתח כו', והנה יש להקדים תחלה בשרש ענין הפתח למעלה שזהו בחי' המל' שנק' פתח ושער להוי' כמ"ש בזהר ע"פ והוא יושב פתח האהל²⁰² כו' וכן במ"ש ותשב בפתח עינים²⁰³ וכה"ג במ"ש פתחי לי אחותי²⁰⁴ כו' דאנת פתחא לאעלאה כו'. והטעם הוא כמו עד"מ הפתח למטה בגשמי' שעיקר ענינו הוא רק לשמש כניסה ויציאה מן הבית לחוץ ומחוץ לפנים ואם אין פתח [oldpage_258] ּ אין אדם נכנס מחוץ לפנים ואינו נק' בית בלא פתח שיכנסו בבית והיכלות²⁰⁵ ע"י הפתח ושיוכלו לצאת מן הבית לחוץ, ואע"פ שהפתח עצמו אינו כלום שהרי אינו רק מקום חלל פתוח לבד ואינו נחשב כלל מן עצם הבנין אבל תועלת[ו] לכניסה ויציאה הוא עיקר המכוון מדירת הבית וכל אשר בו כידוע. וכך יובן למעלה בבחי' הפתח העליון הרוחני' שהוא בחי' המל' שנק' פתח לגבי עולם העליון דאצי' שכל האורות העליונים דאצי' וגם לפני האצי' יוצאים מפנים לחוץ ע"י בחי' הפתח הזה דוקא וכל העולמות התחתונים שעולין ונכללין באצי' עולים בפתח זה דוקא. והענין הוא כידוע דבחי' הדיבור העליון כמו בעש"מ נק' מאמר פתוח²⁰⁶ כמ"ש פיה פתחה בחכ'²⁰⁷ כו', כמו הדיבור באדם למטה שבו וע"י נתגלה הכל מן ההעלם שבנפשו גם ממקור הרצון והתענוג וחכ' ומדות שבשכל ולב ומח' עד סוף המעשה הכל יוצא דרך הפה בדבור, ועד"ז הן הי"מ כמו ויאמר יהי אור²⁰⁸ יהי רקיע²⁰⁹ כו' הרי גם בחי' מקור הרצון והתענוג [ו]שכל ומדות שמלובש במאמר זה יצא ונגלה לחוץ להיות התהוות אור ורקיע כו', וכך הוא [גם] בכל פרטי התהוות העולמות ומלאכים העליונים מאין ליש ע"י מאמר פתוח הזה ולכך נק' פתח האוהל בכלל שע"י יוצאים כל האורות העליונים דע"ס דאצי' לגילוי בבי"ע כידוע וד"ל. וכמו"כ בהמשכות גילוי השכינה למטה ממש בהיכל ק"ק והנבואה שבנביאים ובמרכבה עליונה וגם בגילוי הנסים ונפלאות שמאיר מאורות דע"ס דאצי' ממש בבי"ע הכל הוא בא ויוצא דרך בחי' המל' שנק' פתח עד"מ [הפתח] בבית