סג, ד

ימשך. וראי' מגלות זה האחרון שהעלי' למעלה ביותר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא¹⁸¹ כו' ע"כ יהי' הירידה והמשכה בגילוי אור בימות המשיח ממקום העליון ביותר¹⁸² כידוע) (ושרש הענין ידוע בשרש בחי' רו"ש שזהו מן המקבל אל המשפיע, ושרשו מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל נק' מטי ולא מטי¹⁸⁴¹⁸³ כמ"ש בע"ח, והוא כמו ורוח אלקי' מרחפת כו' נוגע ואינו נוגע¹⁸⁵ כו', שזהו בבחי' המקיף על הפנימי שנוגע ואינו נוגע כו'. שיש ג"כ במשפיע אל המקבל התפשטו' והסתלקות, ולפ"ע הירידה בבחי' מטי תחלה כך ערך העליה והסתלקות דלא מטי, כמו הנשימה בחוטם¹⁸⁶ בב' נקבים שתחלה מתפשט ויורח¹⁸⁷ בנקב א' בחוטם בשינה ומיד חוזר ומסתלק, אבל בדפיקו דליבא¹⁸⁸ נהפך הוא שתחלה מסתלק ברצוא ואח"כ מתיישב בבחי' שוב, ורוח שבלב מרכבה לגבי נשמה¹⁸⁹ שבמוח ומבחי' רו"ש העולה מן הלב נמשך הנשמה בחוטם ואף בבחי' מולמ"ט, ולפ"ע העלא' דרו"ש כן הוא ערך הירידה דמולמ"ט דמקיף דנשמה מלמעלה למטה וד"ל). ובזה יובן כל עיקר ענין הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים בחו"ל בעב"ק¹⁹⁰ כ"כ אע"פ שלא חטאו כלל כנ"ל, לפי שכל עלי' גורם ירידה לפ"ע כנ"ל, ולפ"ע המדרג' הגבוה שיהי' בירידה והמשכה מלמעלה מעומ"ר כו' למטה בבחי' שוב כך לפ"ע צ"ל בתחלה בחי' הרצוא מעמ"ת ביותר כנ"ל. וע"כ כאשר ישראל היו צריכי' לבא למעלת קבלת התורה פב"פ ממדריגה הגבוה מאד נעלה כידוע בבחי' שוב מרוממות הא"ס עצמו באמרו אנכי כו' שאנכי¹⁹¹ כו', לזאת היו צריכים להיות תחלה בגלות מצרים בעמ"ת דנש"ט¹⁹² בגלות קשה בחו"ל כו', כדי שיצעקו אל ה' בצר להם בבחי' רצוא והסתלקות בכלות הנפש ממש כמ"ש ותעל שוועתם¹⁹³ אל האלקי' כו'. וזה הי' מוכרח להיות שבלא זה לא היו יכולים להגיע למדרג' קבלת התורה דלפום צערא אגרא¹⁹⁴ וכמ"ש ג' דברים באי' ע"י יסורים¹⁹⁵ תורה וא"י ועוה"ב, תורה באמצעית גלות מצרים ע"י יסורים קשים בחו"ל כו', וא"י ע"י היסורים שבמדבר מ' שנה דכתי' ויענך וירעיבך¹⁹⁶ כו', והעוה"ב ע"י הגלות הארוך כו' (וכל הגבוה גבוה במעלה יותר צ"ל תחלה צער ועינוי יותר, בגלות מצרים רק רד"ו שנה¹⁹⁷ לפני מ"ת, וא"י למעלה ממ"ת שהוא קיום התו"מ,