מא, ד

[ז] וזהו שרש ענין האותות ומופתים שהיו במצרים שהוא לשבור לבחי' קליפה דשר של מצרים וכמ"ש ובכל אלקי מצרים²⁰⁵ כו' ואי' בזהר דתבר שלשליהון דלעילא²⁰⁶ כו' כדי להוציא לס"ר ניצוצות דקדושה שהן בנ"י יוצאי מצרים (ששרשם בניצוצות שנפלו בנהר נילוס כנ"ל) שהיו מכוסים ונעלמים בהם כו' והיו שולטים בהם בכל עבודה קשה בחומר ובלבנים²⁰⁷ כו', שהוא ענין אשר שלט האדם באדם לרע לו דוקא וכנ"ל בענין אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל הוי' לעשות עם אלה כו' וד"ל. וזהו [שא'] או הנסה [אלקי'²⁰⁸ ] לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות [ובאותות] כו', פי' גוי מקרב גוי פרי מקליפתו שהרי היו²⁰⁹ משוקעים ונבלעים בנ' שע"ט²¹⁰ דקליפת מצרים כו' וכתיב וינצלו את מצרים שעשאום כמצולה כו' שהעלו מהם כל בחי' הטוב דקדושה ונשארו ריקן מכל טוב העליון כו' וד"ל. וזה הי' ענין כללות אותות ומופתים שהוא רק לשבר כח הקליפה שבשר של מצרים שהוא מקבל מנהר נילוס כו', והוא היפך דרכי הטבע לשנות סדר ההשתלשלו' השפע שנמשך ע"י ד' נהרות הנ"ל, והוא ע"י שהי' המופת הראשון שנהפך היאור לדם²¹¹ דוקא שבזה נשבר כח ושרש יניקת פרעה בנהר נילוס למעלה במה שנהפך לדם כו' (אחר שעשה מופת בהפיכת המטה לנחש²¹² ומנחש למטה כו'), ועד"ז כל המסות ומופתים שהי' רק לשבור בחי' [oldpage_116] ּ הע' שרים דקליפת מצרים כדי להוציא הטוב הגנוז בהם שהם הניצוצות הנ"ל וכמ"ש וינצלו כו' וד"ל (רק שהוצרך להיות תחלה עבודה קשה בחומר ובלבנים שזהו כדי שיוכלו לצאת מן הרע דנש"ט במה שצעקו בתשובה שלימה כו').

והנה האות²¹³ הראשון הי' בהפיכת המטה לתנין, ויש להבין למה לתנין דוקא ולא לדבר אחר ולמטה משה²¹⁴ דוקא, אך הנה האות הזה מורה על כללות ענין ירידת והתלבשות האורות עליונים בכלים מכלים שונים בריבוי הצמצומים וההעלמות העלם אחר העלם וירידה אחר ירידה כו' עד שבאו להתלבש בד' נהרות שיוצאים בבחי' פירוד מאלקות וכמ"ש ומשם יפרד²¹⁵ כו' שהן ע' שרים דנוגה דעשי', שעכ"ז אינו בבחי' פירוד ממש מאלקות ח"ו אלא אדרבה עדיין כמו שהן למטה מטה אחוז וקשור הכל ביחוד עליון דעצמות א"ס ב"ה בלי שום פירוד ליש ודבר בפ"ע כלל וכלל ח"ו כי אין לך דבר חוץ ממנו ית' שהרי נאמר את זה לעו"ז²¹⁶ עשה האלקים עד בחי' הצמצום ו[ה]הסתר היותר אחרון הכל עשה האלקים כו', וע"כ הגם שמאד רבו הצמצומים וההתלבשות עד החיצוני' דחיצוניות דנוגה כו' לא נפרדו מיחודו ית' כלל וכלל כו' וד"ל.