רנ, א
אדם לארבעתן144, וגם ידוע בד' מחנות שכינה145 מחנה מיכאל במדריגת האהבה ומחנה גבריאל במדריגת היראה כו' כולם מקבלים מבחי' המל' ונק' י"ב בקר והים עומד עליהם מלמעלה146 כו', והאיך יהי' בכוחם לרומם ולהעלות למקור חוצבם כו'. אך הענין ידוע שזהו כמו [למשל המאכל שמחי' לאדם הגם שהמאכל בחי' צומח כו', אך לפי ששרש] המאכל נמשך מבחי' התהו רק שנפל בשבה"כ למטה מאד כו', וכך [בחי'] החיות שבמרכבה [ש]הם בחי' [oldpage_732] ּ [ה]תהו רק שנפלו למטה בשבה"כ ונתגשמו. והמופת לזה ממה שאנו רואים בטבע מדות החיות והבהמות שהן תקיפים וחזקים הרבה יותר מן מדות שבאדם כנ"ל בענין מדות הטבעי' שבבהמה כו', וגם בחי' המדות שבחיות שבמרכבה הם תקיפי' וחזקים מאד כי פני ארי' רק בחי' חסד בל ישנה תפקידו [לגבו'], ובחי' פני שור מהשמאל רק בחי' דין [וגם] לא ישנה תפקידו לעולם147 כו', וכן בד' מחנות מחנה מיכאל באהבה רבה בהתפעלות חזקה מאד כמו אהבה טבעי' הנ"ל וכן מחנה גבריאל ביראה גדולה כ"כ עד שמזיעתן של חיות148 כו'. והיינו מפני ששרשם מאורות דתהו ולכך יש ביכולתם להעלות לבחי' אדם שעל הכסא למעלה מעלה מבחי' אדם כנ"ל וד"ל.
ומעתה יובן ג"כ טעם ענין צדקת פרזונו שהוא ע"י הצדקה דוקא כנ"ל, דהנה בצדקה כתי' צדקה תרומם גוי149 פי' הפסוק150 הפשוט היינו הצדקה תרומם לבחי' נוגה דעשי' שנק' גוי151 כו'. וביאור הדבר הנה ארז"ל152 דבחי' נוגה הוא להט החרב המתהפכת153 משום דמתהפך פעמים לטוב ופעמים לרע154 וכשא'155 הזהר דהאי נוגה מפתת לאתתא156 ונטלת נהורא כו', פי' כי ע"ס דקדושה הם אורות עליונים שהם בבחי' אין דהיינו שהם בבחי' ביטול והתכללות ליכלל בעצמו' המאציל משום דאיהו וחיוהי חד157 בבחי' אין אמיתי כו'. אבל ע"ס דקליפה את זה לעו"ז158 עשה [ה]אלקי' שיהי' דוקא בחי' יש ודבר נפרד כו' היפך בחי' הביטול כו', כמו ע' שרים159 דקליפה שיודעים את רבונם ומכוונים למרוד160 לעשות א"ע ליש ודבר כו' כמו שר של מצרים שא' לי יאורי161 ואני עשיתני162 כו' כמו שאמרו163 הגוים ידינו רמה ולא ה' פעל164 כו' כחי ועוצם ידי165 כו' וכיוצא. והממוצע ביניהם הוא בחי' נוגה, שהגם שהוא יש ו[דבר] נפרד לעצמו הוא מתבטל לפעמים לקדושה. ודוגמא לדבר זה אנו רואים בדצ"ח
הערות
- 144. ופני אדם לארבעתן : נסמן לעיל פ' שמות כח, א.
- 145. בד' מחנות שכינה : זהר במדבר קיח, ב.
- 146. י"ב בקר והים. . מלמעלה : מל"א ז, כה. מד. דהי"ב ד, טו.
- 147. שבחיות שבמרכבה. . לא ישנה תפקידו לעולם : ראה גם לעיל ריב, ד. וש"נ.
- 148. שמזיעתן של חיות : חגיגה יג, ב.
- 149. צדקה תרומם גוי : משלי יד, לד.
- 150. הפסוק : זיד: ליתא.
- 151. נוגה דעשי' שנק' גוי : ראה גם לעיל רמד, ד.
- 152. ארז"ל : זיד: אמר(ו) בכ"מ.
- 153. נוגה הוא להט החרב המתהפכת : נסמן לעיל רט, א.
- 154. פעמים לטוב ופעמים לרע : ראה תניא ‘"ז (יא, ב). אוה"ת מטות ע' א'דש ואילך.
- 155. וכשא' : וכמו שאמר. זיד: וכמאמ'.
- 156. דהאי נוגה מפתת לאתתא : ראה זהר ויקהל רג, ב.
- 157. דאיהו וחיוהי חד : ת"ז בהקדמה (ג, ב).
- 158. את זה לעו"ז : נסמן לעיל פ' שמות לד, ג.
- 159. ע' שרים : נסמן לעיל פ' שמות לז, ג.
- 160. שיודעים את רבונם ומכוונים למרוד : נסמן לעיל פ' שמות ל, ג.
- 161. שר. . לי יאורי : נסמן לעיל פ' שמות ל, א.
- 162. ואני עשיתני : זיד: ליתא.
- 163. שאמרו : זיד: שאומרי'.
- 164. ידינו רמה ולא ה' פעל : האזינו לב, כז.
- 165. כחי ועוצם ידי : עקב ח, יז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.