ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיתורת חיים<h1>שמות ח"א</h1><h2>פרשת בשלח</h2><h3>וירא ישראל את היד הגדולה</h3>קנג, ב

קנג, ב

בשרש ענין קי"ס, דהנה סיבת ענין קי"ס מבואר למעלה במ"ש ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה140 כו', ופי' לחרבה היינו לתכלית היבשות141 בלי לחלוחית מים כלל וכלל. והענין הוא כידוע בשרש בחי' ים ויבשה למעלה שזהו בחי' עדאת"כ שנק' ים ועדאת"ג נק' ארץ142, וידוע מארז"ל דכל מה [oldpage_ריד] ּ שיש ביבשה143 יש בים כו'. וביאור הדברים, הנה לכאורה יש להבין בענין קי"ס זה שהי' נס נפלא גדול מה חידוש הי' בו הלא כבר הי' לעולמי' כן בתחלת הבריאה שא' יקוו המים144 מתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה הרי הארץ היתה מובלעת בתוך המים דתהום העליון שתחת השמים כמ"ש ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים145 שהי' רק מים בלבד וציוה ה' שיקוו המים כו' וירדו מלמעלה למטה לארץ (שגער בהן בנזיפה146 כמ"ש במדרש) ותראה היבשה למעלה וכמ"ש לרוקע הארץ על המים147 ולא נשאר שום לחלוחית מים בארץ148 וא"כ מה זה החידוש שהי' בקי"ס ששם הים לחרבה כו'. אך הנה ידוע דמה שהי' ענין ירידת המים עליונים למטה הוא כדי שתראה היבשה שמן היבשה יוכל להיות התהוות כל בריאה וכל הנמצאי' דצח"מ הכל הי' מן הארץ דוקא כמ"ש תדשא הארץ דשא149 כו' תוצא הארץ נפש חי'150 כו' עד שגם האדם מן עפר הארץ נברא151 כידוע. וז"ש הכל הי' מן העפר152 דוקא וכמ"ש בזהר דארץ אוליד' ועביד' פירין153 כו' (ולפי שבחי' התחדשות הבריאה יש מאין אינו אלא בארץ154 דוקא שמתחדשי' שם הד"י מאין שאין זה בכח הים לפי שנתחב"ס דוקא כמ"ש במ"א). אבל אם לא היו המ"ע נקווי' למטה לא הי' יוצא מן המים כל מציאות דדצח"מ מאין ליש בפו"מ בגשמיות כלל (ועכ"ז גם לאחר שהורדו המ"ע למטה ונק' ימים155 הרי א' שיש כל הברואי' דדצח"מ בים כמו שיש ביבשה וכידוע לפי שגם במ"ע הי' הכל רק שהי' בבחי' הרוחניות בהעלם ולא בגילוי בגשמיות (וגם עכשיו כל מה שיש ברואי' בים אינם דומים לברואי' דיבשה כו'), ולכך א' יקוו המים כו' ותראה היבשה דהיינו שיתצמצמו ויתעלמו למקום א' ואז ותראה היבשה שיוכל להיות בחי' הגילוי דמציאות דצח"מ וד"י ארמ"ע156 בארץ שתוציא הארץ כל הנמצאים ע"י מא' האלקי כו' וד"ל.

ודוגמא כזאת הי' בבחי' ים ויבשה העליונים שנק' עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא כנ"ל עד שא' יקוו המים כו' כמו משל המח' והדיבור157 באדם למטה, שהמחשבה היא הכל

הערות

  1. 140. ויט משה את ידו. . לחרבה : בשלח שם, כא.
  2. 141. לחרבה היינו לתכלית היבשות : ראה מכילתא כאן ובפי' זה ינחמנו. בדרושים שנסמנו בריש המאמר כאן.
  3. 142. עדאת"כ שנק' ים ועדאת"ג נק' ארץ : נסמן לעיל קלח, ג.
  4. 143. דכל מה שיש ביבשה : נסמן לעיל פ' שמות יח, ג.
  5. 144. יקוו המים : בראשית א, ט.
  6. 145. ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים : בראשית שם, ב.
  7. 146. שגער בהן בנזיפה : נסמן לעיל פ' שמות כ, ב.
  8. 147. לרוקע הארץ על המים : תהלים קלו, ו.
  9. 148. ולא נשאר שום לחלוחית מים בארץ : ראה בסמוך (ריד, ב): שנשאר עכ"פ מחלקי המים בארץ וא"ל לא הי' צומח כלום.
  10. 149. תדשא הארץ דשא : נסמן להלן הערה 158.
  11. 150. תוצא הארץ נפש חי' : נסמן להלן הערה 159.
  12. 151. האדם מן עפר הארץ נברא : בראשית ב, ז.
  13. 152. הכל הי' מן העפר : קהלת ג, כ.
  14. 153. דארץ אוליד' ועביד' פירין : ראה זהר בהקדמה יב, א. בראשית מו, א.
  15. 154. יש מאין אינו אלא בארץ : ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ד ע' א'שצב ואילך. שה"א נג, א ובהערה 7. פיה"מ קיד, א. תו"ח ויגש רלב, ב.
  16. 155. המ"ע. . ונק' ימים : בראשית א, י.
  17. 156. וד"י ארמ"ע : נסמן לעיל פ' שמות ה, ד.
  18. 157. עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא. . המח' והדיבור : נסמן לעיל פ' בשלח קמג, ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.