קמז, ב

ובכאן בקי"ס הרי בחי' העצמו' דהעלם המח' נעשה בחי' גילוי לבד, שא"א להיות זה כ"א למעלה ממקור ההשתלשלות דעו"ע דמחדו"מ, והיינו למעלה גם ממקור ההשפעה דאין ליש דמח' וחכ' הנ"ל, והוא בעצמו' אא"ס ב"ה ממש וד"ל.

וזהו ואתה הרם את מטך¹⁰⁴ ונטה את ידך על הים ובקעהו כו', דהנה ידוע בפי' מטה¹⁰⁵ לשון הטי' כמו מטה כלפי חסד¹⁰⁶, כי מה שהשבט מן האילן נק' מטה הוא ע"ש ההטי' שנוטה חוץ להלאה מגופו של אילן לכאן או לכאן וגם ע"ש התפשטות נק' שבט¹⁰⁷ כמו כוכבא דשביט¹⁰⁸, וכשהוא מתקשה וראשו העב למעלה להטות בו בידו ולהורידו בארץ למשענת והילוך נק' מטה כידוע. והדוגמא מזה בשרש כנ"י שנק' שבטי י"ה¹⁰⁹ כשבט מגופא דאילנא דחיי שהוא חו"ב ומדות דז"א דאצי' ויש בה י"ב גב"א¹¹⁰ כידוע ע"כ נק' הטיות אלה בשם מטות, וכאשר מטה כלפי חסד הוא שרש שבט דגל מחנה ראובן לדרום¹¹¹ כו' ועכשיו הוא בחי' גילוי אלקות שנמשך למטה ע"י העבודה באהבה וכן במדות היראה משבט ומטה כלפי גבו' וכה"ג.

והנה מ"ש הרם את מטך דוקא שהוא מטה משה שנק' מטה האלקי'¹¹² הוא בחי' מקור כל ההטיות דחו"ב גם ברצון העליון שבחו"ב ומדות כו' והוא בבחי' ד"ע שרש משה¹¹³, וכידוע ההפרש בין ד"ע לד"ת¹¹⁴ שד"ת הוא המתפשט במדות להטות לחסד או לדין ולממוצע כו' וכמו"כ בהטיי' השכל והטעם לזכות וחסד או להטות לחו"ב כו', שזהו מלמטה למעלה ע"י ההתקשרו' התחתון בעליון שנק' ד"ת לעורר בחי' המשכה דמשפיע להטות כלפי חסד ורחמים, כמו עד"מ המקשר עצמו בשכל ואהבה להמשיך לחסד וטוב כו' כמו יהי חסדך עלינו¹¹⁵ כאשר יחלנו לך וכן אנו או' יהי רצון מלפניך¹¹⁶ כו' וכמו רצה ה' אלקינו בעמך כו' ולתפלתם שעה ותהי לרצון¹¹⁷ כו' (כענין השבטי' שבאילן שפוני' כלפי מעלה ועי"ז נק' מטות להטות השפע מלמעלה למטה כנ"ל ששם עלו שבטי¹¹⁸ כו'). אבל בחי' ד"ע הוא בחי' התקשרות המשפיע אל המקבל מלמעלה למטה להטות לרצונו וחכ' לחסד טוב¹¹⁹ מצד עצמו להכריע לזכות וחסד יותר, ונמצא הוא מקור כל ההכרעה שמכריע הרצון ושכל לזכות וחסד והיינו מקור של ההכרעה לימין כמו ענין קו המשקולת שהקו זהו מקור להכריע כו', כך מי הוא המכריע לשכל שיהי' נוטה לזכות וכן לרצון