קפח, ג

ולהשיג במה ששמע בהסבר וטעם הדברים בפרטיות אז יוכל להיות בחי' משפיע גם לזולתו, כי אז אינו בביטול המציאות ויוכל להיות שכלו בחי' שרש ומקור אל המשפיע¹⁹⁰ שמקבל זולתו שהשפע[ה] זו שמקבל ממנו נק' יש גמור, ומה שהתלמיד יוכל להשפיע נק' אין [ב]העלם ושרש של שפע זו (כנ"ל בצמצום [שכל] של הרב לעצמו שנעשה מקור ושרש לקבלת התלמיד כנ"ל).

וכך יובן ג"כ בכל המשלים הנ"ל כמו במעיינות תהום שזהו שמן התהום נמשכו המעיינות באין ממש¹⁹¹ אז מצד קירובם אל התהום וא[מ]נם בריחוק מקום הרי נעשה מעיין הזה מקור ל[ה]נהר וא"ל הי' ביטול המעיינות הסתומים בגידי הארץ ואח"כ ריחוק מקום של [oldpage_רסט] ּ מעיין הנובע לא הי' אפשר להיות שיומשך נהר מן התהום עצמו כו'. וכך הוא במשל [ה]רוחני דצומח וחי בהם¹⁹² שמן כח הצומח בעצם נמשך רק בחי' גילוי הארה בעלמא להצמיח צמח גשמי וכל"ח, ואח"כ בריחוק מקום [מ]תלבש להצמיח צמיחה גשמי' (וכמו גילוי התנועה ¹⁹²בעצם שכל"ח ואח"כ מתרחק כמו בזריקה או פעולה במלאכה גשמי' שנתפשט מכח זה), וכך רוחני' וגשמי' החיות דאדם כנ"ל¹⁹³ שתחלה הי' רק גילוי הארה אחת בעלמא מצד עצמו' הנפש בביטול המציאות כו' ואח"כ נעשה בחי' רוחני' החיות בגשמיות שהוא הדם באברים כו' שנק' אין של היש ממש (וכך יובן גם בנמשל למעלה ברוחני' וגשמי' דעו"ע במל' דאצי' בבי"ע שמחי' כל העולמות מאין ליש [דוקא], ואמנם תחלה הוא מיש לאין [ב]ביטול המציאות דכל"ח ואח"כ נתרחק להיות בבחי' אין ליש ממש, וכמו שהחכ' מאין ליש תמצא שתחלה הי' כאין ממש דאפי' אור צח¹⁹⁴ כו' מצד קירוב העלול בעילה כנ"ל, ואח"כ בריחוק מקום דוקא הוא שנעשה החכ' מאין ליש דבינה בהשגה ממש [כ]ענין אדם א' ד"ם כנ"ל באריכות).

והנה אחר כל הנ"ל יובן ג"כ ענין בחי' חשך ואור שזהו בחי' העלם וגילוי בכלל [ש]זהו כללות ענין קי"ס שמבחי' ההעלם דים עצמו נעשה בחי' יבשה בגילוי כנ"ל שהוא בחי' התהוות מאין [ליש] מבחי' ¹⁹⁵הנ"ל כמו שה[י'] הכל מן הארץ כמ"ש תוצא הארץ כו'. [ד]הנה כתי' והארץ היתה תהו¹⁹⁶ ובהו וחשך כו' ואח"כ א' ויאמר אלקי' יהי אור¹⁹⁷ דהאור נברא מאין ליש וקדם לו החשך תחלה שהוא בחי' ההעלם ¹⁹⁸שהוא קדם לגילוי כו' [ו]כמארז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא¹⁹⁹ [והדר