קסז, ג

כלל¹⁷² וכמ"ש לו דומיה תהלה¹⁷³ כו' לפי שמובדל ומרומם למעלה גם מהיות גם ממקור לע"ס דאצי' כו' וד"ל. והטעם שנק' נורא תהלות לפי שא"א לבא ולהגיע לאמתת אור העצמות בבחי' השגה ותפיסא כנ"ל ע"כ נק' נורא שנמשך ממנו התפשטות היראה¹⁷⁴ שלמעלה מן הטעם ודעת רק בבחי' ביטול עצמי ופשוט לגמרי מכל וכל, כמו שידוע בענין בחי' השוב שאחר הרצוא שהוא בחי' ביטול המציאות לגמרי מפני היראה כשבא מקרוב כמו בעליות הנשמות בג"ע שטרם עלותם לפני ה' ממש עולי' בהתפעלות אהבה ותשוקה ע"פ השגה וטעם כי אין דביקות וקירוב באה רק ע"י ההשגה וטעם וכמו לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך¹⁷⁵ וכה"ג דהיינו בבחי' השגה ותפיסא עכ"פ כי הוא חייך בבחי' ממלא שנק' מקור החיים או בבחי' מקיף וסובב שנק' חיי החיים (שמושג אפס קצהו רק שהוא בהפלא' כנ"ל), אבל כשמגיעי' הנשמות לפני ה' ממש בבחי' האצי' עצמו שם מתבטלים ממציאותם לגמרי ונסוגים אחור בבחי' שוב בביטול שלמעלה מן ההשגה כי אין להם שום השגה ותפיסא בעצמו' א"ס שבאצי' כנ"ל וד"ל (ומ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה כו' בלי הפסק¹⁷⁶ היינו שכל שעולים יותר בעילוי למעלה לא יגיעו לאמתת מהו"ע ית' ע"כ יהללו[ך] סלה בלי הפסק כמ"ש במ"א בענין משובח ומפואר עדי עד¹⁷⁷ כו').

(ושרש הענין הוא לפי שידוע דאוא"ס למעלה עד אין קץ¹⁷⁸ כו' והוא מצד בחי' הרוממות בעצמו' עד אין שיעור למעלה כו' והוא מבחי' הגבורות שהוא בחי' ההסתלקו' והעילוי בעצמותו היפך הירידה והתפשטו' כו', וע"כ נק' בשם נורא תהלות שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול¹⁷⁹ שלמעלה מן ההשתל' דקו"ח כמו שאו' ושמך נורא¹⁸⁰ כו' שאין תהלה ושבח מגיע לשם כלל להיותו מרומם ונשגב שמו לבדו בבחי' העילוי בעצמו' ממש כמאמר שהי' הוא ושמו בלבד¹⁸¹. וזהו שאו' הגדול הגבור והנורא¹⁸², דב' מדות דגדול וגבור הוא [oldpage_472] ּ בחי' החו"ג דעצמו' אוא"ס¹⁸³ דמה שהוא למעלה עד אין שיעור בבחי' גבורות והסתלקות בעצמו' (ששם א' שמים לא זכו בעיניו¹⁸³ כו' כמ"ש במ"א) ומה שהוא בבחי' הירידה והמשכה למטה בקו"ח עד סוף העשי' שהוא בחי' החסד דעצמו' א"ס שמתפשט למטה עד אין תכלית כידוע. ואמנם בחי' הממוצע שהוא בחי' הת"ת זהו ענין והנורא, כידוע דבחי' נורא זהו [ב]בחי' הגילוי מן ההעלם