קמז, א

דשכל ומדות דאוי"ר ודו"מ שהן בבחי' יש מפני שהוא ית' עצמו אינו נתפס כלל בבחי' לבושים דמוחי' ומדו' עליונו' דאצי' דלמתב"כ⁹⁴ (אפי' מח' דא"ק שנק' אדם דבריאה בכלל הרי הוא עכ"פ בבחי' יש רק שהוא מאין כנ"ל), ומובן ממילא מזה דעיקר מהות התפעלות נקודת פנימי' הלב לא תהי' באדם כ"א לעצמו' אא"ס ב"ה הפשוט בתכלית שלמעלה מן ההשתלשלות דחכ' ומדות כו' דאבי"ע כמו שהוא טרם שיתלבש בלבושי' דהשתלשלות, משא"כ התפעלות השכל והדעת והמדות אוי"ר שנולדים מהן הוא ביח"ע ויח"ת⁹⁵ דאבי"ע שנק' בחי' לבושים לבד לגבי מהו"ע דלמתב"כ כו', וזהו שדקדק לומר לית מח' תפיסא בך ממש מח' דוקא אבל רעותא דלבא הנ"ל יש לו תפיסא⁹⁶ בך ממש מטעם הנ"ל וד"ל (גם סוף מעשה המצות שהוא בחי' התיקון דכלי המעשה מגיע לבחי' האין ממש שלמעלה מן המח' כנ"ל, וז"ש במצות דוקא וחי בהם מעצמות חיי החיים ממש כמו שהוא בנקוד' הרצון הפנימי ונעוץ תחילתן בסופן⁹⁷ דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם⁹⁸ כו'). וזהו קרוב ה' לכל⁹⁹ כו' פי' הקריא' היא בפנימי' נקודת הלב דוקא הוא שיקראוהו באמת בבחי' אמיתית עצמו' ית' כמו שהוא ממש (או באותיות דתו"מ מטעם הנ"ל) שזהו בחי' האין של היש שלמעלה גם מבחי' א"ק שנק' אדם דבריא' בכלל הנ"ל, ואעפ"י שקרוב לכל קוראיו ע"י בחי' הדעת והשגה ומדות דאוי"ר אבל הכל הוא כדי שיקראוהו באמת מתוך נקודת פנימי' הלב ששם שורה עצמותו ית' ממש שלמעלה מבחי' לבושים (אפי' מבחי' לבוש דמקיפי' העליוני' כמ"ש השמים ושמי השמים מקיף למקיף לא יכלכלוך¹⁰⁰ וכמ"ש כי גאה גאה¹⁰¹ על גיאות דלבוש המקיף למקיף הוא רם ונבדל כנ"ל מפני שבעצמו' ממש לא שייך לומר גם בחי' התנשאות על העלול ממנה דכולא קמי' כלא כו', ומה שנק' עילות העילות¹⁰² זהו בחי' אין של היש דא"ק כו'). ונמצא מובן מכל הנ"ל דאין עצמו' א"ס ממש שורה כ"א בעצמו' נקודת הרצון או בסוף מעשה דבחי' התיקון הכלי' כמ"ש לעשו"ת לתקן כו' שהוא דוקא שנק' אדם אדמ"ה לעליון¹⁰³ ממש (וזהו אף עשיתי"ו לרבותא יתירה מבראתיו דמח' כנ"ל).

ובכ"ז יובן שרש ענין קי"ס שבבחי' ההעלם דים עצמו נעשה בחי' גילוי כנ"ל שזהו למעלה מסדר ההשתלשלות דעו"ע דחיצוני' העילה משפיע לעלול כו' כאותיות המח' בדיבור