ד, ב

דתורה שבע"פ דוקא שנק' לחם מן הארץ שהיא באה בעבודה קשה כנ"ל, אבל כל שעובד אדמתו ביגיעה ועמל תורה ביותר, יותר ישבע אח"כ לחם זה דתורה כו' מטעם הנ"ל. וזהו ג"כ מה שא' בזיעת אפך תאכל לחם דתורה¹⁸⁰, בעצבון תאכלנה כו' (והוא מצד הקושיות שנק' עבודה קשה וכמו שהי' האריז"ל מקשה עד שמזיע כו', דזיעה זו הוא הנברר מן היגיעה במלאכה כזיעה שיוצא בחום כו' שאז ירפא לו וישוב רוחו כו', והיינו מה שמשבר כח הקליפה שהוא חלק הרע והפסולת דשקר וטעות היפך האמת דאור תורה כנ"ל), וכמו שבעמל מלאכה א' בזיעת אפיך תאכל לחם גשמי בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר כו', הכל הוא ג"כ בלחם דתושבע"פ כו'.

וזהו שא' במדרש אדם לעמל יולד¹⁸⁰ א"י אם לעמל תורה אם לעמל מלאכה או לעמל שיחה בשיחה בטילה הרי א' כל עמל אדם לפיהו¹⁸¹, דעמל מלאכה זהו מצד התערובות טו"ר דעה"ד שנתקללה הארץ כנ"ל, וכך הוא עמל תורה שהוא שרש לתיקון דעמל מלאכה לברר לפסולת ורע וכמו ותורתך בתוך מעי ונדחה הפסולת לחוץ כו', אז גם בפרנסתו יהי' באמונה אלקי' ויזרוק הרע ופסולת דגסות הטבעיות שבטח בחכמתו והצלח' הטבע כו'. ולכך גזרו או' דכל תורה שאין עמה מלאכה¹⁸² דוקא סופה בטילה לפי שיגיעת שניהם¹⁸³ יחד דוקא משכחת עון, וא' טוב תורה עם ד"א¹⁸⁴ דוקא, רק שיהי' מלאכתו עראי ותורתו קבע¹⁸⁵ [oldpage_12] ּ כו' כידוע, והוא שיעסוק בד"א בעמל מלאכה בבירור הטוב מן הרע כמו שעוסק בעמל תורה כנ"ל דהכל א' והא בהא תליא. ואמנם בעמל תורה בלא מלאכה אין בירור זה נמשך למעשה בפו"מ בטו"ר שביגיע כפיו לכך סופה בטילה (דזהו במשפיע בלא מקבל כי אדם שם מ"ה¹⁸⁶ שמברר לב"ן¹⁸⁷ דנוגה שנק' עובד אדמתו ובתורה אין זה רק בבירור בדיבור כשר ופסול טו"ט כו' ולא לענין מעשה שהוא המלאכה במו"מ שיהי' נושא ונותן באמונה ובטחון כו' כנ"ל) (רק¹⁸⁸ מי שתו"א מלאכתו נעשי' ע"י אחרים כרשב"י¹⁸⁹ וכה"ג כידוע). וזהו וימררו את חייהם [חייהם] דכנ"י למעלה בעמל תורה בזמן הגלות שחוגרת שק בעבודה קשה בקושיא וקו"ח ובלבינים ליבון הלכתא כו' שזהו הבא מתערובות קשה דפסולת ורע הרבה כנ"ל (וכמו שא' בדור ההפלגה לאחר בחי' התיקון כנ"ל ותהי להם הלבינה לאבן והחומר¹⁹⁰ כו' דהיינו כמו באותיות הדיבור דתושבע"פ שמפלפלי' כמו בשיחה בכל לשון כל' בנ"א ויש בזה