רמט, ב

כמ"ש וינחם ה'¹¹³ כו', אבל בבחי' המדות דע"י וא"א שלמעלה מחו"ב לפי ששרשם בעצמו' המאציל לא ישתנו לעולם כמ"ש נצח ישראל לא ישקר¹¹⁴ כו' כי לא אדם הוא להנחם כו', ולא יועיל כח החכ' לבטלם מעיקרם רק להשתיק כח התפשטותם בלבד, אבל לא שיבטל עצם מציאותן כנ"ל. וז"ש כי ההרים ימושו כו' וחסדי מאתך לא תמוש¹¹⁵ כו' (כי¹¹⁶ אע"פ שההרים ימושו להיותן ע"פ השכל אבל חסדי הטבע כמו מצד טבע הטוב כו' לא ימוש לעולם כו') משא"כ בחי' המדות המתהוים ע"פ החכ' שימושו ויתבטלו לגמרי כשהחכ' תגזור מחוב לזכות וכן להיפך וד"ל.

ומ"ש למעלה בטעם תוקף המדות הטבעי' על השכלי' מפני שהתפעלו' הנפש בפנימיותו הוא יותר במדות הטבעי' מבשכלי' כנ"ל ע"כ אין בכח השכל להטותם כו', והנמשל מזה יובן [למשכיל] למעלה שבחי' אה"ר או ר"ר שבע"י וא"א יש יותר הארת מל' דא"ס שבק"ו כו' מבחי' הפנימי' יותר וע"ד מ"ש הבן יקיר לי כו' המו מעי לו ע"כ רחם ארחמנו כו' עד שאין בכח החכ' גם [ב]בחי' ח"ס לבטל ולגזור להיפך (וכמו בזמן קי"ס שתבעה¹¹⁷ מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו¹¹⁸ כו' ואעפ"כ לא הועיל כו'). ושרש הדברים מבואר למעלה דגם באהבת עצמו יש ב' מדריגות, הא' דאהבה הטבעי'. והב' מצד השכל [כו'], ובאהבה זאת שבאה מצד השכל אין כחה באה רק לפי כח השכל הממשיכה ואין לה ערך לגבי בחי' עצמי' כח הטבעי [oldpage_730] ּ כו' וע"כ המדות הטבעי' תקיפי' וחזקים יותר ממדות השכלי' הגם שהם טבעי' ג"כ כו'. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה שזה ההפרש בין בחי' חפץ חסד שבטבע הטוב מצד עצמו' אוא"ס שבסיבת זה הי' [כל] עיקר ההשתלשלו' בין התעוררו' אותו החסד בעצמותו מצד מעשה התחתונים עכשיו כמ"ש בע"ח¹¹⁹ שהוא ע"פ חכ' וטעם כמוס לרצון הפשוט שימשיך לחסד זה מחדש רק לפי כח החכ' ואין לה ערך לגבי עצמו' כח הטבע החסד כו' וד"ל. וזהו ענין ההפרש בכלל בין בחי' אורות דתהו לבחי' אורות דתיקון שבחי' אורות דתהו תקיפי' וחזקי' הרבה מבחי' אורות דתיקון ואינם מתלבשים ובאין ע"פ כח החכ' כאורות דתיקון והוא הנק' קשה כארז כנ"ל וד"ל.

וזהו שרש ענין צדקת פרזונו כו' דהנה לעתיד נא' פרזות תשב ירושלים¹²⁰ מרוב אדם כו' דהיינו מחמת ריבוי אורות שנק' רוב אדם לא יכולים¹²¹ בחי' הכלים, ואע"פ שהכלי מגביל