צט, ד

כלל כנ"ל באריכות בכלל זה בכל השגות דנשמות בבחי' אור האצי'. דהנה¹⁴⁹ גם לפי שאנו מדמין להשיג אף בבחי' המציאות דמדת מל' למעלה שהוא כמו בחי' התנשאות שיש באדם למטה א"א לומר בו¹⁵⁰ ממש במדת מל' למעלה שא' עלי' דלית לה מגרמה כלום כו' בב' אופנים הנ"ל¹⁵¹ וב' פי' הנ"ל [ש]שניהם אמת כנ"ל. דהנה אנו רואים במהות טבע מדה זאת דהתנשאות באדם התחתון שהיא גדולה וחזקה בתוס' אור גדול ורב בנפש יותר מכל המדות שלה כמדת החס"ד שנק' גדולה¹⁵² כו', להיות שיש במדת התנשאות זו תענוג גדול ואור וחיות בתוס' גדול בעילוי רב לנפש האדם כשיש לו ממשלה והתנשאות גדולה או קטנה על זולתו באיזה התמנות ממשלה, או כשינשא[ו]הו בכבוד גדול שירוממו נפשו מאד בזה עד שיהי' לו מזה חיות ותענוג מופלג בעצם נפשו יותר מכל תענוגי עוה"ז הגשמי' כאכילה ושתיה ומעדנים רבים וגם יותר מחמדת ותענוג הממון וכל הון ויקר כלא חשיב נגד הכבוד וגדולה בהתנשאות, כמו בכבוד וגדולת השרים והמלכים שיפזרו כל הון וילחמו לנגד אויבם בהפקירות רק שיוגדל יותר כבוד ממשלתם בהתנשאות כו' (וכמ"ש ברמב"ם שהתענוג הגדול בגדולה והתנשאות שנק' כבוד¹⁵³ הוא רוחני ברוחניות עצמות הנפש ומושלל מכל תאוה גופניות כמשגל ואו"ש¹⁵⁴ [oldpage_קפט] ּ וגם מקיבוץ הון ולבושים ובתים ופרדסים כו', ואפס קצה ממנו יובן ערך העונג הרוחני האלקי בג"ע העליון לנשמות עד שגם עונג זה דכבוד והתנשאות גשם גמור יחשב שם¹⁵⁵ כו'). להיות שההתנשאו' והרוממות על הכל בחי' מקיף הוא לנר"נ שבאדם ע"כ למעלה הוא גם מעונג שבחכ' ומדות באה"ר בתענוגי' ולמעלה גם מהעונג שבכל רצון אלא הוא [ב]עונג הפשוט ועצמי שבעצם הנפש ממש וע"כ פיקוח ותענוג גדול הוא לעצם נפש[ו] יותר מכל חיי תענוג[י'] זולתו כו' וד"ל. אך עכ"ז הגם ששרש מדה זאת מגעת [ב]תענוג העצמי ברוממות עצמות הנפש (וע"כ אנו רואים [ש]בעת גדולתו ורוממותו יהפך לבבו להפוך מדות הטבעיות מן הקצה כו' כמו לעשות טוב לשונאו וכה"ג) הרי לא יבא מהתנשאות ורוממות זו שום השפעה וחיות ממש לזולתו רק מרחוק מתנשא ואם מצד [זה] יגיע ממילא רב טובו כידו הגדולה לפ"ע זה יכול להיות להיפך כידוע כו', שהרי אין אדם מקבל שפע חסד או שיבורך בברכה ע"י התנשאו', משא"כ במדת החסד והטוב מאיש הטוב וחסדן בעצם שישפיע רב טוב וחסד לכל ויחי' ויקיים נפשות רבות כו' וד"ל.