צ, א

מבחי' חיצוני' דח"ס דא"א כנ"ל וכמ"ש בפרד"ס¹⁵⁷ בשער הצ[י]נורות, וזהו ענין אלקי אברהם כו' הגדול הגבור כו' ה' דהגדול¹⁵⁹ ח"ס דא"א כו'). ועד"ז למעלה יותר בבחי' ז"ת דע"י שמלובש בא"א¹⁶⁰ שנק' ימי קדם¹⁶¹ [כו'] (ובכלל נק' ע"י פנימי' הכתר וא"א חיצוני' הכתר דחיצוני' התענוג במדות חו"ג שבתענוג כמו [oldpage_קכז] ּ אה"ר בתענוגי' כו' הוא שנעשה מקור לרצון שנק' גלגלתא¹⁶² דא"א וגבורה דע"י בח"ס דא"א כו', וכן עד"ז למעלה יותר¹⁶³ מז"ת דא"ק בע"י¹⁶⁴ וכך עד בחי' חו"ג שבעצמות א"ס ממש כנ"ל¹⁶⁵. אבל הנה בחי' ג"ר דא"א (שהוא בבחי' כתר שבכתר בכלל) הוא בלתי מלובש בנאצלים כלל והוא שנק' פנימי' הכתר בכלל ששם מאיר מבחי' אור עצמות המאציל ממש דלאו מכל אינון מדות כלל כנ"ל, והיינו בחי' עצם נקודת הרצון הפשוט שלמעלה גם מטעם הכמוס לרצון שבלתי מתחלק לב' קוין כלל ונק' רעדכ"ר¹⁶⁶ כו'. וכן בחי' ג"ר דע"י והוא בחי' עצם אור התענוג הפשוט שלמעלה מהתחלקות במדות שבו שנק' ז"ת כו' דעז"א בדרך כלל בתיקוני' אוא"ס מלגאו¹⁶⁷ כתרא עילאה מלבר כו' שזהו בחי' פנימי' הכתר בכלל שבו מאיר מעצמו' אוא"ס ממש שלמעלה מע"ס דאצי' כנ"ל וד"ל (וזהו המלך המרומם לבדו¹⁶⁸ בחי' מל' דא"ס קודם הצמצום דקו"ח שהוא מתנשא מימות עולם דנאצלים כו' כידוע).

[ד] והנה מכ"ז יובן עכ"פ שבחי' מקור הראשון יותר להיות מציאות דחו"ג בזו"נ שנמשך להם ממוחי' ומדות דאו"א כנ"ל הוא מז"ת דע"י וא"א שהוא מקור לנאצלים שזהו ענין זרועות דא"א, וגם המוחי' דא"א¹⁶⁹ דח"ס שנק' טעם כמוס לרצון שמאיר במדות דחג"ת דא"א נחשב בכלל חיצוני' הכתר בכלל כנ"ל. אבל בחי' כח"ב דא"א וע"י שלמעלה מטעם כמוס לרצון כלל זהו למעלה ממקור וסדר ההשתלשלות דע"ס דאצי' לגמרי אחר שאין בחי' המוחין דאו"א מגיעים לשם כלל, כי גם בשרשן בח"ס דא"א בב' מזלות [ה]נ"ל אין זה רק חיצוני' בחי' הצומח שבו לבד, וגם הוא למעלה מטעם ומוחין דח"ס שבמדות דא"א כנ"ל שאין או"א מלבישים שם כלל. וא"כ הרי מובן מזה שאין בחי' התחלקות דחו"ג שבזו"נ שנק' הוא וב"ד כנ"ל מגיע רק בבחי' שרש הראשון דחו"ב דאצי' שהן המוחין ומדות דא"א