עה, ג

אימתה ופחד כו' ונק' מלך הגוים²¹³ כו' [וכתי'] מלך אלקים על גוים²¹⁴ כו', ולע"ל יבא זה בבחי' גילוי גמור ונק' פחד אלקים²¹⁵ כמו גלה כבוד מלכותך עלינו²¹⁶ [כו' ואו'] ו[ב]כן תן פחדך²¹⁷ כו' וייראוך כל המעשים כו', ועכשיו הוא בא רק ע"י הצמצום דקו המדה, וראי' ממ"ש הושיט אצבעו²¹⁸ קטנה ביניהם²¹⁹ [ביתר מכפי המדה] ושרפם שנתבטלו ממציאותן, ועוד ראי' ממה שהשמיע ה' את הוד קולו במחנה סנחריב²²⁰ ששמע[ו] שירת המלאכים ונפלו כולם, וכך הי' בי' מכות באלקי מצרים שנגלה עליהם אור המל' ביתר מכפי הצמצום כו').

והנה אחר ההעלאה זו שא' ארוממך אלקי כו' לגבי עצם הרוממות דבחי' כ' מל' דאצי' כנ"ל הרי ודאי זה גורם בחי' המשכה וירידה ממקום שעלה שם דייקא וז"ש ואברכה שמך כו', אברכה הוא בחי' המשכה וגילוי אור הבא בתוס' מרובה על העיקר והוא שמברך לשמך שיבא בגילוי אור למטה כמו שהוא למעלה ממש, והיינו שיתגלה בחי' מדת מל' דאצי' כמו שהיא בעצמותו ית' שהוא בבחי' א"ס שאין לו שיעור למעלה כו' מפני שהוא בחי' התנשאות שמצד עצם הרוממות כנ"ל. וזהו שמך העצמי כי מה שנק' בשם מלך על עולם אינו שם העצם רק שם הפעולה דהיינו מה שמתפשט הארתו בעולמות והוא שם אלקים ושם אד' כנ"ל וכמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות כו'²²¹ א"ת שמות אלא שמות²²² ב' שמות דאלקי' ואד' כו', אבל שמך ממש הוא מל' דאצי' [עצמו] ששרשו במל' דא"ס²²³ עצמו כמו אתה קדוש²²⁴ ושמך קדוש כו' וכמאמר [oldpage_קי] ּ קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד²²⁵ כו'. אך צריך שיבא מן בחי' ההעלם שבעצמות לידי גילוי למטה כמו גלה כבוד מל' עלינו כו' (כמו שיהי' לע"ל [שהוי' ימלוך] שנא' ה' ימלוך לע"ו²²⁶ ), וז"ש ואברכה שמך והוא שם דהוי' שבמל' דאצי' שאמר המלך המרומם לבדו מאז כו' וכמ"ש מי הוא זה מה"כ²²⁷ להיותו בבחי' מקיף וסוכ"ע וכמ"ש המתנשא מימו"ע ואומר ה' צבאות²²⁸ הוא מה"כ [וזש"א] ואברכה שמך לע"ו כמו לע"ל דכתיב [ה' ימלוך לע"ו] דוקא שהוא מצד בחי' גילוי אלקות²²⁹ אור רוממות דמדת מל' בעצם