סב, ד

שונים לכל נשמה (כענין ש"י עולמות או ת' עלמין דכסופין כנ"ל). ומוכרח לומר לפי שכל יכול הוא ויכול להמשיך דבר והיפוכו כא', והוא בחי' אור החסד שיבא במדה וגבול בהקפה כפי הצריך ולא יותר, וזהו שנק' אל שדי א"ל הוא בחי' המקיף דחסד העליון הנ"ל, ואמנם בא בצמצומי' במדה ושיעור כפי שיעור בנין היכל ועולם, וזהו שם שדי שא' לעולמו די, שמצמצם אור החסד שעולם יבנה כנ"ל ואו' די שלא יומשך בלי גבול כו' וד"ל.

ומה שא' בלשון די, כי הנה בבחי' הצמצום שקדם להתהוות העולם כבר א' בראשית ברא אלקי'¹³⁸ בשם אלקים דוקא המצמצם¹³⁹ עצמות האור להיות רק בחי' הארה דהארה לבד כידוע במא' כברייתו ש"ע ברישא חשוכא¹⁴⁰ כו'. אך זה הצמצום שא' לעולמו די היינו לאחר שמתפשט אור החסד דמקיף העליון שצריך לצמצמו שלא יתפשט יותר מדאי עד שצריך לומר לעולמו די, הנה ודאי שגם הצמצום הזה הבא אחר ההתפשטו' מוכרח שעלה ברצון הקדום בעצמו' המאציל ואח"כ יצא צמצום זה לידי גילוי מן ההעלם בעולם הנברא יש מאין במה שיש לו גבול ומדה ושיעור כו'. וזהו שא' ברצונו הקדום שיהי' לעולמו די בגבול ומדה כו', שהי' זה הצמצום בעצמותו תחלה באמירה דרצון בהעלם ומזה יצא כח הצמצום להגביל העולם ממש (וכמו שאנו רואי' בכל מציא' בריא' מאין ליש בעולמות הרוחניי' וגם הגשמיי' שהן מוגבלים בתמונתם, ואופן בנין חומרם וצורתם, [כ]ציור בריא' דאדם ובהמה בכמה מינים שונים, וכן ציור הצומח ודומם בכל מיניהם, וכך בציור החיות ואופני' ושרפי' כמ"ש כי הוא ציוה ברצונו הקדום ונבראו¹⁴¹ ממילא בצמצום ציור ותמונה כמו גם בשמים וארץ וכל אשר בהם לא יוסיף ולא יגרע כו') (ואע"פ שאו' ברוך שאמר והי' העולם¹⁴² שזהו אמירה דחסד ורב טוב שברצון הקד[ו]ם, עכ"ז כלול עמו בחי' הדין וצמצום בחסד זה עצמו במה שא' לעולמו די בכלל ובפרט בכל עולם וכל מציאות רוחני וגשמי וד"ל). וזהו פי' די שהיו"ד הוא הצמצום שאחר ההתפשטו' דעולם שיהי' די להתפשטותו, והוא יו"ד שאחר הדלי"ת, שהד' הוא התפשטו' דאורך ורוחב וצמצום דיו"ד מצמצמו בגבול ומדה לפי הצריך ולא יותר (וזהו פי' דשם שדי, דשי"ן הוא ג' קוין דחכ' במל' ודלי"ת הוא התפשטו' דמל' ויו"ד שאחריו הוא בחי' חיבור יסוד שבמל' שנק' יו"ד זעירא שא' לעולמו די שכלול מחו"ג יחד וד"ל).