קלו, א

המזלו'¹⁵⁹ בפרנסה ובני חיי [ומזוני] כו' כמ"ש [כי] בלעונו אדונים זולתיך כו' בלחץ ודוחק גדול כידוע, ובחי' גסות דק"נ מושל ושולט על הניצוץ ג"כ להחשיך אורה בתכלית עד שנמשל כמו רקבון החטה הזרוע ב[עפר ה]ארץ המכסה עליה כנ"ל, כך נרקב אור וחיות הניצוץ האלקי עד שיחשב כמת [ממש] עד שכל אוכל דחכ' תתעב כו' ונעשה כעפר דומם שהוא טמטום הלב ומוח¹⁶⁰ ביותר ושוכח על ה' לגמרי רק לחיות כחיי הגוים כו' כמ"ש נבלע ישראל בגוים כו'. והנה עיקר הריקבון היטב בעפר דק"נ הוא מה שיבא האדם לכלל מרירות עצומה בנפשו וישבר רוחו בקרבו מאד על אשר נכרת נפשו ולבו מה' אחד ועל עזבו את ה' מקור החיים לחצוב בורות נשברים כו' שהן המזלות [(שז"ש] שהן כעובדי ע"ז בטהרה [כו')], ומרירות זאת היא כרקבון החטה ממש שעי"ז מתבטל גסות וישות שלה שמזה בא לבחי' האין דכח הצומח שבארץ להצמיח מאין ליש בכפלי כפליים כו', וכך הוא בבחי' רקבון הניצוץ האלקי ע"י המרירות שמצד הריחוק בהדבקו בעפר דק"נ בגסות ושמרים כו', ועי"ז מתבטל לבחי' האין האלקי שיש בשרש דשרש דכח הצומח שבעפר דק"נ כמו שהוא בשרשם הראשון קודם שנפלו בשבה"כ כו' שהוא מבחי' המקיפים דאורות דתהו שקדם לתיקון שבא מבחי' הרוממות דעצמו', שיומשך משם גם מותרי השפע רב לפ"ע הרוממות דהיינו למעלה מכפי המדה וחשבון כנ"ל בענין להודיע כמה ארך אפים לפניו כו', והוא ג"כ הטעם שיצמיח גם באור הזרוע לצ"ע [שהן הנשמות שבגופים להיות מוסיף והולך בכפלי כפליים על עצם אור הנשמה כמו שהיתה תחלה במקור חוצבה בצ"ע] כו' כמ"ש בא יבא ברינה כו'. וזהו שאנו רואים שאחר המרירות העצומה ולב ורוח נשברה מעומק התפלה¹⁶¹ בגסות דק"נ הוא שיבא דוקא לכלל אה"ר בתענוגי' להתענג על ה' בשמחה וטוב לבב כמו אה"ר דבכל מאדך בלי גבול ושיעור שלא הי' אור גדול כזה בניצוץ מקודם כלל וד"ל. וגם כל פרי טוב מעשה המצות בעוה"ז שעובד מאוי"ר בכל ימי חייו שנשמתו מלובש בגוף שנלקח מק"נ דוקא עושה פרי למעלה מעלה בבחי' יחו"ע להוסיף אור גדול באצי' כו' שזה אור חדש עליון יותר מאור ומקור המוליד את הנש"י שנק' אור הזרוע לצ"ע כו', וזהו כמשל פרי תבואות רב שנצמח מן הזריעה כו' כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו¹⁶² כו', ובפרט מן שמחה של מצוה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה¹⁶³ דוקא, וזהו תחת אשר לא עבדת¹⁶⁴ את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' מרוב כל היא תוס' אור רב מבחי' כל שהוא אור עצמו' א"ס ממש שנמשך ע"י עבודת מעשה המצות בעוה"ז דוקא שזה לא הי' בנשמות כלל בשרשם מקודם¹⁶⁵ טרם שנזרעו בארץ, שאם הי' להם שמחה וטוב לבב מרוב כל שהוא [אח"פ] ממש קודם לא היו צריכים לבא בעוה"ז כלל, רק ע"י